| |
 כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 8/2003
כמה דקות של שקט חיצוני אם לא פנימי... יום משונה לגמרי. מנסה להבין מה קורה איתי, מנסה להרשות לעצמי לחוש ולא להכנס שוב לפחדים העצומים שנמצאים שם, ממש שם , חבויים מאחורי הקליפה הדקיקה שהיא החוזק שלי היום... לא מרוכזת, מבולבלת. לא עושה ממש הרבה דברים. קצת , ממש קצת עבודה. עונה למייל ארוך במייל עוד יותר ארוך. מדברת עם אנשים באייסיקיו. וגם קצת איתו. בבוקר חיכה לי מסר. אחר כך עלה מולי ודיברנו עוד קצת. שולח לי מסרים בין כניסה ויציאה שלו מן המשרד... הכל כל כך ראשוני, כל כך חדש, כל כך ... אמאל'ה... מה אומרת תחושת הבטן שלי? היא צועקת... כן, כן, כן... עדיין מפחדת...קצת פחות, אבל מפחדת... עדיין אין פרוש רש"י...
| |
| כינוי:
בת: 66
|