ישנה נקודת זמן מסויימת, מאוד קצרה.

היא צצה קצת לפני חג הפסח בתפר שבין החורף לאביב.

האוויר בה חמים  ורוח קלילה שעוטפת  כמו צעיף משי רך שנזרק בנון שלנטיות על הגוף.

ויש לה ריח מיוחד, לנקודת הזמן החמימה ההיא.

כמו בושם קליל ורענן שאי אפשר לתרגם אותו לשום דבר ממשי.

 עירוב של ריחות תחילת הפריחה יחד עם צלילות ונקיון האוויר לאחר ימים של קור וגשם .

גם השמש רחומה באותה נקודת מעבר בין העונות, והיא מלטפת בחום יבש שמשכיח מאיתנו את הקור החודר של החורף ואת לחות הקיץ הקרבה ובאה.

יש באוויר תחושה של  התרגשות , של ציפיה  מרעידה לב.

נקודת זמן קסומה...

מישהו רצה להראות לנו מה פרושו של חורף אמיתי.

כי בכל קנה מידה ,  הימים הספורים של זרזיפי גשמים ו/או ממטרים פזורים בכל הארץ אחת לחודש בתקופת החורף, זה לא נקרא חורף.

אז אחת לכמה שנים נותנים לנו את ה real thing , שנדע.

כך כבר שבוע שלם.

השמש לקחה חופש והלכה לנפוש לקראת הקיץ הממשמש ובא, והשאירה כאן נציגים מהמשפחה:

 עננים אפורים/שחורים.

רוחות סערה.

ג ש ם .

גםברד לעיתים.

קור.

קור.

קור.

די!! הבנו.

ולכן כתבתי על נקודת הזמן הקסומה , כי אולי מישהו שכח ממנה...