ממכונת הכביסה.

כל כולה.

שטפו להם בנחת, נחלי מים בכל הבית.

החל מהקומה העליונה , שם שוכנת לה המכונה, ירדו במדרגות, זרמו להם לתוך המטבח, הסלון, הממ"ד .

ורק כשפתאום, הרגיש ג. שהיה עסוק בצפיה/נמנום שלו של שישי אחר הצהריים מול הטלווזיה, רטיבות מסויימת על רגליו, שלאחר שניות ארוכות של תהייה הבין שאין שום דבר טבעי ברטיבות הזאת , נזעק והזעיק את כל בני הבית, שהיו שרויים במצב זה או אחר של סטלבט (הצעירים)  או שנת צהריים מתוקה של ערב שבת (אני).

ובתאום כה מוחלט, שלאור מצבי הנוכחי כלל לא מפליא, שכחתי אני, את ברז הכיור בחדר האמבטיה פתוח, כשהכיור עצמו, סגור היטב עם הפקק הגומי.

והמים שעלו על גדותיהם, שטפו את רצפת חדר האמבטיה וכמעט חדרו לתוך חדר השינה.

נהרות של מים, ארבעה אנשים עצבניים, שלושה מגבים, חתול שלא מבין מה נפל עליו ועלינו ובית שמזמן לא היה כל כך שטוף ומצוחצח כמו בשעה זאת של הערב.

שבת שלום חברים יקרים, , שבת יבשה , חמימה ושקטה

(ועוד אכתוב על השיחה עם ג. הבכור, שהייתי סעורה ונרגשת מכדי לכתוב עליה אחר הצהריים)