| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 8/2003
"...איך קוראים לאהבה שלי..."
בינואר 2002 הלכנו להופעה של יהודה פוליקר.
זה היה בתחילת מסע ההופעות שלו אז וזו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו בlive.
מעולם לא הייתי מעריצה שרופה שלו ושל שיריו אבל מצאתי שכל אחד מהם כמעט נוגע בי במקום מסויים.
החל משיריו בלהקת "בנזין" , השירים היווניים, שירי השואה שקורעים אותי מבפנים כל פעם שאני שומעת מחדש, והשירים החדשים .
אוהבת את ההרמוניה של המנגינות שלו, את קולו הרך והחם.
כך מצאתי את עצמי יושבת באולם , שורה ראשונה באמצע ומחכה לתחילת ההופעה...
הוא עלה לבמה, מחייך במבוכה, כמו ילד קטן שמתרגש, והתחיל לנגן.
ואני שהייתי באותה התקופה באחת מנקודות השפל הקשות של חיי, אני לא הפסקתי לבכות במשך כל ההופעה.
השיר איתו פתח היה "איך קוראים לאהבה שלי..." מהאלבום החדש:
מאז עבר כל כך הרבה...
אצלי ובכלל...
כאילו עולם חדש נברא, לפחות בתוכי...
ישבתי עכשיו מול המחשב ופתאום שמעתי את השיר בערוץ 24 והדמעות פרצו פתאום ושטפו את כל כולי...
מגיע לי מזל טוב.
יש לי היום יום הולדת.
אני בת שנה...
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
