| 8/2003
ואז, כשישבנו בבית הקפה שעל חוף היום
שותים כוס ברד קפה צונן לאחר ההליכה הארוכה, אמרתי "אני חושבת שכשהייתי צעירה, הייתי זקנה...".
היתה שבת שמילאה מצברים לאחר השבוע שעבר עלי.
דברים שעשינו אותם שונה מהרגיל וכך , באמצעים פשוטים, יצאנו מהשיגרה...ואני, לצאת מהשיגרה זה טעם החיים בשבילי... 
התעוררנו מאוחר (צעירים או לא...) אבל נשארנו במיטה עוד שעה ארוכה ומהנה... ולאחר ארוחת צהריים עם חברים טובים במסעדה בולגרית אוטנטית (אוכל שמזכיר במידה מסויימת את הבית...) נסענו, כפי שהחלטנו לפני כן, לחוף הצוק בתל אביב.
התכנון היה לעשות הליכה ארוכה, מקלחת במשרד של ג. וסרט בסינמה סיטי.
בחוף הצוק מעולם לא הייתי. ארץ לא נודעת עבורי. ג. נוהג לרוץ שם בימי השבוע, אבל גם הוא היה נדהם לגמרי למראה המוני האנשים, שמילאו את המקום ואת מגרש החניה כמעט עד אפס מקום.
החלפנו בגדים במכונית...כן, כן, גם אני, כן, הורדתי את החולצה ונשארתי מספר דקות עם חזיה, כן, אני... , ויצאנו לדרך.
הולכים מלמעלה, על הצוק, דרך מגרש החניה, בריזה נעימה באה מהים, אבל מצד שני, המכוניות שעוברות שם ללא הפסק ממלאות אותנו אבק לבן וקימחי...הולכת במהירות, שותקת, לא אוהבת לדבר בהליכה. מפעם לפעם מדברים על הא ודא... יורדים למטה, למרינה של הרצליה, שמש חזקה, שותים מים לא להתייבש, הולכים על המזח של המרינה עד למגדלור.
עומדים שם כמה דקות, מסתכלים על היאכטות במרינה, חושבת על מקומות רחוקים לשם הייתי מאוד שמחה לשוט...
חוזרים.
דרך חוף הים עצמו.
חוף אופנועי הים.
חוף הסירות.
חוף הגולשים.
המון אנשים צעירים. באים , הולכים, יושבים, משתזפים, מפטפטים, משחקים מטקות, משתכשכים במים, מסתכלים, בוחנים...אנשים צעירים...
נכנסים לבית הקפה שעל החוף ומזמינים בגרון יבש קפה ברד...
יושבים על המרפסת כמה דקות, שותים, מסתכלים על כל ההמולה הסוערת והאנרגטית מסביב ואז אמרתי לו " אני חושבת שכשהייתי צעירה, הייתי זקנה...לא עשיתי דברים של אנשים צעירים..." ודמעות חנקו את גרוני.
ניסה להגיד לי שאז היתה תקופה אחרת (לא נכון), שאל אם הוא חלק מהדבר הזה, מ"הזיקנה" אמרתי לו שזו היתה הבחירה שלי שיהייה כך, לא יכולתי אחרת , לא הייתי אחרת...
קמנו ונסענו למשרד שלו, מקלחת מהירה וטובה להוריד את הזיעה והלכנו לסרט "רספירו". סרט איטלקי המתרחש באי קטן ומבודד, על אנשים, שונות, קבלת השונה, ואהבה , אהבה שיכולה להתגבר על הרבה קשיים אם רק רוצים...
וכשישבנו בבית הקפה בסינמה סיטי לקפה אחרון לפני שחוזרים הביתה, אמרתי לו, לג.: שתמיד אבל בשנה האחרונה במיוחד , הוא הולך איתי ונותן לי את האפשרות לנסות ולחוות את הדברים, החוויות והריגושים שאני רוצה כל כך... ואת זה אזכור לו כל חיי...
אוהבת אותו.
היום אנחנו חוגגים 23 שנות נישואים... .
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
