יש מוקשים שצריך לפרק אותם בזמן התגלותם.

להסיר בזהירות את האדמה שמכסה אותם,

לחשוף את גופם המתכתי,

לברור בעדינות עצומה בין החוטים הנכונים

אדום - סכנה

כחול - בטוח

(או דומהו)

ובסבלנות אין קיץ להתחיל ולפרום את הקשרים

ביניהם

ואת החיבורים לגוף המוקש,

עד לרגע ההוא , שטוף הזיעה,

שמבינים ששני החוטים כבר לא קשורים

לשום דבר שיכול להתפוצץ

בתוכנו...

אתמול בלילה גיליתי בתוכי מוקש חבוי שעצם קיומו בי הוכיח לי , שוב,

שבסופו של דבר, אני רק

אנושית.

וההכרה הזאת, עם הכאב שיש בה (שאני לא  לייק כזאת  פ33ה מושלמת!!!111)

היא חלק בלתי נמנע,  מהדרך שאני בה הולכת.