| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 8/2003
 בדואית
ג. בא לקחת אותי לחתום על משהו בבנק הישן שלנו.
בדרך אמרתי לו שקבעתי עם נועה להיום בערב. שאל מה קרה, מדוע אני רוצה לפגוש אותה...
לעדכן מהפעם הקודמת, וגם לדבר , לראות מה ...
מה קרה? שאל
אני מרגישה אבודה...
מרגישה שהולכת לכיוונים שונים ומפחדת שאיבדתי/מאבדת את הדרך...
זה מענייף אותך...
כן...
ואז פתח ואמר:
"שינית את החיים ממשהו קבוע, ידוע ומוכר, למשהו נוודי כמו בדואי. ביטלת את הגבולות שלך, ואת מנסה כל דבר, יש בך פתיחות מקסימלית לכל דבר , את הולכת לכל כיוון ואפילו לפי מזג האוויר.
יש לך גבולות אבל הם אחרים...הגבולות הם לא מרחביים, ידועים. יצרת לעצמך מרחב חדש ועצום ובתוכו את מטיילת מכיוון לכיוון, במידה מסויימת כמו חתול...
זה כמו ניווט בלילה חשוך, לפי החושים...
נווד לא הולך לעולם לאיבוד, הוא חי את ההתנסות, כמוך...
את כמו בדואי (גבר, לא אישה בדואית).
את חיה השינוי. בצורה מסויימת זאת דרך חיים חתרנית. קוראת תגר על הקבוע, על השמרנות, על הנורמה...
דרך החיים זה השינוי, דפוס היים זה השינוי...
את כל הזמן רלוונטית לעצמך...
וזה דבר נהדר מה שאת עוברת בשנה האחרונה...זו מין מתנה...
ואני ה border, הבסיס הוא הבית, המשפחה ואת יכולה לצאת ולהכנס כרצונך..."
ואתה לא מפחד מהיציאות והכניסות שלי?
לא. בהחלט לא....
בכיתי, בוודאי שבכיתי...יכולה שלא...?
אז אולי זו נקודת מבט נוספת, חדשה ורעננה שקיבלתי על חיי בשנה האחרונה , ודווקא מהאדם שהכי חשוב לי בעולם, שלא מפחד מההליכה שלי על הסף , מהטיולים שלי, מהנסיוניות שלי, סומך עלי, בוטח בי ויודע שאני תמיד אשוב...
***********************************************************************************
ולבנק הדפוק הזה לקח יותר משעה וחצי למצוא את המסמכים של ההלוואה הישנה...ואם היינו צריכים עוד הוכחה לכך שטוב שעזבנו אותם אחרי יותר מ 20 שנה ,אז קיבלנו אותה... .
*********************************************************************************
היום בערב אני אצל נועה.
ד. חזר. כתבנו. דיברנו ארוכות...
ממשיכה לשים לעצמי גבולות, דואגת לישון כמו שצריך ומצליחה, מתרגשת מדברים שלעיתים עולים מולי אבל רואה כיצד אני יותר ויותר מסוגלת לקחת דברים בפרופורציות...
תקופה של חשבון נפש...
מרגישה צורך להתכנס בתוך עצמי, לתוך הקונכייה שלי, אבל מרגישה גם צורך להיות עם אנשים, עטופה, מוגנת...
זו התקופה הזאת של השנה לא כן...?
יום ראשון וכו'...אני בסדר... .
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
