| |
 כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 9/2003
 לא משנה... לא משנה כמה זמן עבר... לא משנה שעכשיו התקופה היא טובה ויש רגיעה מסויימת ויכולת לקבל ולראות דברים בפרספקטיבה ובלי חששות... לא משנה שמכירים אנשים חדשים, מרגשים, והריגוש הוא נעים ולא חונק אותי ולא מכאיב לי, וגם לא מעלה אותי לגבהים כל כך עצומים שמהם הנפילה קשה וכואבת... לא משנה שהוא חזר, הסביר מה קרה, התנצל וביקש שאסכים שיחזור ...והדברים הולכים בקצב איטי , כמו שאני אוהבת בקטעים האלה, ואין לחץ , והפרפרים בבטן מרפרפים ודפיקות הלב עדינות ונעימות... ולא משנה שישנם עוד, שלכל אחד המקום שלו בתמונה וטוב לי שכך... ולא משנה שד. ואני כותבים ומדברים אחד עם השניה כל יום... ולא משנה שחזרתי מבילוי של אחר צהריים מענג עם חברה טובה, עם שיחות, הבנות, אוכל טוב וידיעה שיש עוד כל כך הרבה על מה לדבר ולהיות ביחד... לא משנה כל זה... מספיקה לי מחשבה אחת, זיכרון אחד, תחושה אחת, אסוציאציה ריגעית ושוב אני מוצאת את עצמי הולכת ברחובות, בלילה בחושך, ובוכה... כואבת כמו אז...בחודשים ההם של החורף הקר שהיה , כאילו לא השתנה בי דבר... כמה שהוא צרוב עמוק בליבי...ד. לעזאזל...
| |
| כינוי:
בת: 66
|