זה לא שאין לה את היכולת או הכישורים, אלו רק הבחירות שעשית לאורך השנים בתחום המקצועי.

והן היו רעות.

אמר בפסקנות , באופן נדיר, ע. היועץ שלנו, לקראת סופה של הפגישה שבה סיכמתי  את תקופת הייעוץ איתו מנקודת המבט שלי.

ומהנקודה הזאת, של היכולות והכישורים שלך, אני חושב שנכונה התחושה שלך שאת כרגע בפרשת דרכים, וזה זמן מצויין לחשיבה עמוקה, פתוחה ויצירתית באשר לאופן בו תוכלי להוציא אותם לפועל.

ואני חושב שאת צריכה לחזור ללימודים.

ולימודים, משמעם לימודים אקדמיים שבסופם ישנו מקצוע. עבודה.

לימודי משפטים למשל.

(זה היה השלב בו פערתי פה גדול, עיניים עגולות וכמעט נפלתי מהכורסא).

כן, משפטים.

אני בהחלט רואה אותך עוסקת בתחום שקרוב אליך, כמו זכויות אדם,  נשים למשל , ויכולה לעמוד, לטעון ולהגן על אמונותייך בתחום הזה.

זה לא חייב להיות זה.

זה יכול להיות דבר אחר שיש בו אינטראקציה ברורה לעבודה עם אנשים ושבא ממקום של אהבה לדבר עצמו.

זה יכול להיות משהו אחר לגמרי.

זה יכולה להיות ההבנה שבעצם את חייבת אולי להחליף לעצמך את עולם התוכן שבו את מתעמקת כל כמה שנים ולא יכולה להתחייב למשהו מעתה ועד סוף תקופת העיסוק המקצועי שלך, עשרים, עשרים וחמש השנים הבאות.

אבל הגיע הזמן  לקחת את הזמן.

לחשוב באמת מה את אוהבת.

מה את רוצה לעשות.

ואיך לעשות את זה.

כדי שתוכלי סוף סוף לעשות את השינוי גם בתחום הזה, היחיד שנשאר ללא שינוי בחייך.

כדי שתוכלי סוף סוף להפסיק לקנא באלו שיש להם את הסיפוק המקצועי בחייהם.

כדי שתוכלי להיות את.

ובשלב הזה הדמעות כבר זלגו ללא הפסקה כמעט, כשאמר (ולא בפעם הראשונה) דברים שמשייטים בתוכי כבר זה זמן רב...

ואחר כך, כשהגעתי הביתה נכנסתי למחשב ורשמתי בשורת הכתובות את המילה:

לימודים.

ועכשיו מה?

לחשוב.

אולי בפעם הראשונה...