איך אני יודעת שזה החלום שלי?

איך דבר מה פתאום הופך לחלום?

חלום יכול להיות כזה כשהוא בן פחות משבוע ימים?

ובכלל, אפשר לכַמֶת בימים חלומות?

איך אני יודעת שאין זה, שוב, סוג של גחמה, חלום באספמיא, שלאחר שתתחיל להתממש אאבד כל עניין בה?

ואולי הוא היה שם תמיד אבל אני דאגתי לחסום אותו בכל חסימה אפשרית ועכשיו, במילים שנאמרו לי, הוא פרץ בבת אחת?

איך אני יכולה להיות בטוחה?

ולמה אני רוצה להיות בטוחה...?

אני מדברת עם אנשים.

חלק , מעודד בהתלהבות.

ללכת על זה, לנסות, הגיל והכסף לא אמורים להוות מכשול.

חלק מָרפה את ידי.

מדבר על השנים הקשות של הלימודים, על הקושי למצוא עבודה לאחר מכן.

גם הגיל שלי לעיתים הופך למכשול.

הם מנסים להביא אותי לקרקע המציאות הלא קלה ולהוריד אותי משלב החלומות שלי.

אני מבינה את זה , ויחד עם זאת אני לא רוצה לרדת משם.

אני רוצה להשאר גם עם החלום הזה לזמן מה , לשחק בו בתוכי, לדמיין אותו בי,

לדמיין אותי, שם.

להיות מודעת/לא מודעת לשינוי הדראסטי, הנוסף, ששוב יחול בחיי, למשאבים האישיים, נפשיים וכספיים שזה ידרוש ממני.

לכוחות.

קול קטן בתוכי אומר לי שאני יכולה.

ש"זה" האחד.

קול אחר לא מאמין בו.

בי.

איך מחשבה הופכת פתאום לחלום...?