שורה קטנה של עצי ברוש תמימים.

גבוהים ומרובי ענפים, ותיקים בשנים. כאלה שכנראה נטעו על ידי מקימי הקיבוץ המיתולוגי (AKA "השמורה").

עומדים שם , כמו עמדו מאז ומתמיד.

ושלט שאומר:

חניון כלבים.

כן.

מול חדר האוכל הגדול, במקום שעדיין שומר על עקרונות הקיבוץ עד לפרטים הקטנים ביותר ואף אחד לא חושב אפילו על קצה קציה של הפרטה בגודל זה או אחר, ישנו חניון כלבים לרווחת חברי הקיבוץ שחייבים ללכת עם כלבם האהוב לחדר האוכל.

ויש להם שם שרשרת ארוכה ונוחה, וגם כלי מלא מים, צל ורוח קרירה נושבת על פניהם, וגם נוף לא רע בכלל של עמק יזרעאל נשקף לעיניהם אם רק יואילו לסובב את ישבנם לכיוון ההוא.

חניון כלבים...

זה היה השלב בו פרצתי בצחוק מתגלגל בלי יכולת לעצור בעדי.

מצד שני, על מה בדיוק אני מתפלאת אם אחד הכלבים  (דווקא חמוד, אין להכחיש) שחיכה בשלווה ובנחת  לבעליו המשביע את רעבונו בחדר האוכל (הגדול , המטופח, אוכל טעים מאוד, סלט עגבניות, בצל ופטרוזיליה סוף הדרך ממש, וקפה אספרסו/קפוצי'נו כמו במקומות הכי הכי בתל אביב, מצד שני, הקינוח היה קומפוט שנשאר מיום שישי !!! ) , קיבל אישור מהוועדה המתאימה (איך קוראים בדיוק לוועדה , מקוקו יקירתי ? ) שהוא בעצם

ח ת ו ל ... (וככזה הוא יכול להסתובב חופשי בניגוד לכלבים האחרים בשמורה)

וחוץ מזה קיבלתי גם סיור ממונע עם המיניבוס המקומי  שנוסע בשבילי השמורה, שהיא גדולה וחלקים ממנה בנויים על גבי גבעות תלולות במקצת (במסלול שנקבע כמובן ע"י הוועדה המתאימה ) ומביא את החברים אל בתיהם המרוחקים ממרכז המשק, וכן הליכה בתוך היער שסובב את השמורה, שהוא בוהק בצבעי הירוק של סוף החורף הגשום ומלא עדיין בפריחת כלניות, רקפות, פעמוניות ועוד פרחים מסוגים שונים שאין לי מושג כיצד הם נקראים, ונותן תחושה עמוקה מאוד של מקום שהוא רחוק מאוד מכאן.

אמנם היו לה אלי (מקוקו, למי שעדיין לא הבין ) טענות רבות כרימון, שהעדפתי לשבת ולשתות קפה במקום לקפל את הכביסה שחיכתה לי, לסדר ולשטוף את הבית ועוד כהנה וכהנה, אבל מצד שני, היא הודתה בפני  (למרות שאמרה שתכחיש בכל תוקף כל ציטוט של דבריה) ש"כתם" הוא מהחתולים היפים ביותר שראתה אי פעם (טוב, נו, הגזמתי קצת. אבל רק קצת...)...

וזה עוד לאחר שחטפה ממנו שריטה ליד העין.

אז שאני לא אסלח לה?

ביקור אנתרופולוגי "בשמורה" .

מקום שמשלב עקרונות מוצקים מהעבר הסוציאליסטי (שהיום, לעיתים, מתייחסים אליהם בזלזול מה), יחד עם ראייה מפוכחת של ההווה ובניית עתיד חזק ומשרה בטחון לשוכניה.

לי זה נותן תחושה טובה.

(הביקור היה ביום שני, אבל הייתי צריכה לתת לסערות שבי לשקוט ולחלוף לפני שיכולתי לכתוב עליו)