השעה המוקדמת של יום שישי בבוקר.

במיוחד בימי חופש, כמו היום.

הבית דומם.

השכונה שקטה.

כאילו עוד עוצרת את נשימתה לפני קדחת יום שישי בשעות הבוקר המוקדמות והצהריים.

ודווקא מתוך הסערה וההמולה שיש בתוכי בשאר ימי השבוע, אני זקוקה לשקט הזה , ללבד של יום שישי בבוקר.

יש לי תחושה שההנאה שלי מהלבד הזה הוא מתוך הידיעה שהם ישנים שם למעלה, ובכל זמן נתון, אני יכולה להפסיק אותו ולהיות שוב מוקפת אנשים.

וכך הבוקר התחיל עם כוס קפה (בכוס נוטפת "דם" מטירתו של דראקולה - כה מתאים לפורים ), כתם ואני מול המחשב.

ואחר כך ירדתי לכיוון חדר הכושר, לפגישה השבועית שלי עם בריידי , מחמל נפשי (אני עוד אכתוב עליו, אין ספק...), כשברקע מלווים אותי ריחות הבורקס והקרואסונים מהקונדיטוריה של אבי שמול ביתי , עד למפגש עם ריחות הבורקסים והקרואסונים מהקונדיטוריה של פיני מתחת לחדר הכושר (מקום משונה, יש לציין, למיקומו של חדר הכושר, כשלעיתים חודרים אליו ריחות המאפה מלמטה ועושים שמות במתאמנים...).

כשחזרתי לאחר שעתיים, הבית כבר היה אפוף הקולות הרגילים של אנשים בתחילת יומם , עם הגילוי המעניין (?!!)  שע. חברתו של א. הצעיר נשארה לישון אצלנו ("אנחנו רק ישנים אחד ליד השני, שום דבר יותר מזה. בנתיים...") בפעם הראשונה ...(בנתיים"? מה זאת אומרת "בינתיים"? אני צריכה לדאוג בעניין ה"בנתיים" הזה...? ) ומהר מאוד מצאנו , ג. ואני ואת עצמנו בבית הקפה/מסעדה האהובה עלינו לארוחת בוקר, תוך כדי שאנחנו מגלים, שהוא הפך למקום המפגש הפופולרי של מיטב יוצאות פולניה בעירנו המעטירה...

ומצד שני, פורים.

ולמרות שאין עדלאידע בעירנו (תודה לאל על חסדים קטנים) ילדים מחופשים מסתובבים ברחובות, בתי קפה וחנויות מקושטים באווירה בשלל צבעים ודוגמאות, אנשים מרשים לעצמם להסתובב צבועים ועם אביזרי חג וגם אני היום בערב מתחפשת , בפעם הראשונה לאחר הרבה מאוד שנים, והולכת לרקוד כל הלילה במסיבה...

שבת שלום חברים יקרים, שבת של צחוק והנאה, בלי שום קשר לפורים או סיבה חיצונית אחרת...