| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 9/2003
 ימים כאלה...
שהתחושות בהם לא תמיד ברורות...
תחושת מתח בתוך הגוף נבנית...לא ברורה מדוע ולמה...
ימים של סוף קיץ, של סופים ושל המתנה לקראת התחלות חדשות, עם הסתיו ועם השנה החדשה שעוד מעט מגיעה...
יש ריח לימים האלה...ריח שמעלה זיכרונות...
פחדתי מהימים האלה...
פחדתי מהזכרון הטוב והארוך שלי...
פחדתי שכל יום אעלה בזיכרוני מה היה "היום לפני שנה" עם ד. (ובאמת, אני יודעת שזה חסר טעם, אבל זה מובנה בתוכי, חלק בלתי נפרד מ"פמה" ואין לי מה לעשות כנגד זה...), שאזכור את ההתחלה שלנו, את הריגוש, את הציפיה לאותו "משהו" לא ידוע עדיין אבל ממלא שמחה, המיילים עם המילים הרכות והמלטפות שכל כך חסרו לי בחודשים שלאחר מכן...
פחדתי שהזכרון יכאב לי כל כך ואני אתהלך ימים שלמים זוכרת וכואבת, חיה את העבר הקרוב והכל כך רחוק שלי...
ולא כך.
לא זוכרת כל הזמן, לא זוכרת ביומיום...לפעמים יש משהו שמעלה בי את הזכרון, ריח, שיר, משפט...ואז נזכרת, משהו נצבט לי בלב, מרפרף ועובר הלאה...
אנחנו מדברים כל יום, לפעמים גם כותבים מייל ארוך יותר...טוב לי כך ואני מפנימה יותר ויותר את הידיעה שזה אחרת, שמה שיהיה, אם יהיה , יהיה אחר לגמרי...
ויש התחלות חדשות...
כמו שאמרתי לו, כמו שכתבתי כאן, נשארת איתו וממשיכה הלאה...
הפוסט הזה התחיל במקום כלשהו והלך בכיוון אחר לגמרי...כאילו יש לו חיים משלו והוא מחליט מה יכתב בו ולא אני...
**************************************************
אתמול ביקשתי את דעתכם באשר לשאלה האם לגלות למישהו שיודעים עליו, כן או לא.
התשובות שקיבלתי עזרו לי מאוד בהחלטה שלי , והיום בבוקר שלחתי לטל מייל ובו אני מספרת לו שאני מכירה אותו דרך צד שלישי.
לאחר שהוא התגבר על ההלם (כן, כן...) דיברנו ביננו והבהרנו את העיניינים לשביעות רצון שנינו.
גם ההסבר הזה נכתב בהסכמתו המלאה.
ולכם כמו תמיד, אני רוצה לומר, תודה גדולה על ההיענות והאיכפתיות...
************************************
אני נוסעת עכשיו ,ברכבת (יש!!) לפגוש את אחותי בעיר הגדולה.
לא פעם היא היתה מגיעה לאזור שלי ומעולם לא טרחנו להפגש. הפעם זה שונה, כי הדברים ביננו הם שונים מאז אותה שיחה ביננו, וטוב שכך...
הוכחה נוספת שברוב המקרים, כדאי לספר ולדבר... .
מחר אני בחופש, נוסעת לדרום ובחזרה, יהיה על מה לספר...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
