| 9/2003
 רעש, אש ותמרות עשן...
ואבק...הרבה אבק...
אבק חום, אבק לבן, דקיק, חודר לכל מקום, קפל, תא בגוף...
ברוכים הבאים ליום הורים, טירונות שיריון, ביסל"ש, בסיס סיירים ליד אילת...
נסענו עם ולבקשת חברים שהם כמו משפחה, לבקר איתם את בנם הבכור שהתגייס לשריון לפני חודש.
החלטנו לעשות מזה טיול, אולי לעצור בדרך, למצוא מקום נחמד, חשבנו בחזרה לעצור בספא שבקיבוץ משאבי שדה ולקחנו איתנו גם בגדי ים.
אפילו לקחתי יום חופש בשביל זה...
ב 5.00 בבוקר עדיין חושך. לא לעיתים קרובות יוצא לי להיות ערה בשעת הזריחה.
ישבתי מול החלון שפונה לצד מזרח , שותה את הקפה ומחכה לראות את הזריחה. כדור שמש כתום, קיטשי לחלוטין, וממלא לגמרי עלה מעל ההרים מרחוק...מילא משהו בתוכי...
נכנסים למכונית. נוסעים.
אני נרדמת...
עוצרים לארוחת בוקר של ביצים ובייקון בצומת שוקת, צוחקים, מפטפטים...חופש של אמצע השבוע, אין מתוק ממנו...
נכנסים למכונית, נוסעים.
אני שוב נרדמת...
באיזה שהוא שלב, לפני מצפה רמון התעוררתי.
הנוף מסביב אפילו אי אפשר להגדיר אותו כמדברי...הכל אדמת לס בהירה ששום דבר לא מצליח לצמוח שם...מפעם לפעם רואים מאהל בדואי והבסיסים הצבאיים שבאיזור הם היחידים שנותנים תחושה שאנחנו במקום שאכן קיים וזה לא רק בדימיוננו...
ברדיו מנגנים את השיר " להתראות נעורים, שלום אהבה" של משינה, ואיכשהו זה מסתדר עם הקפיצות של המכונית בעליות וירידות של הדרך...נותן לי תחושה של התרוממות רוח...
נרדמתי שוב...
אלוהים אדירים, כמו תינוקת , אני נכנסת למכונית ומיד נרדמת...וזה לא קשור בכלל לרמת העייפות שלי...
הגענו.
המוני הורים הגיעו, במכוניות פרטיות ובאוטובוסים מאורגנים.
החיילים מחייכים במבוכה. נראים כבר בוגרים יותר מאשר התקופה שלפני הגיוס. לפחות החייל שלנו.
איזושהיא רצינות שנוספה לו.
שמח מאוד לראות אותנו, מודה לי לג. שהגענו במיוחד. לג. על שבא כפי שבא והולכים למגורים שלהם.
אני, איך שנכנסתי לשם, נכנסתי לדיכאון...
התנאים טובים ואפילו מאוד אבל הכל כל כך...צבאי...
ההורים נכנסים להכיר את המג"ד.
חמוד. אינטליגנטי, פתוח, ישיר. נותן תחושה שהילדים שלהם בידיים טובות, קשובות ואיכפתיות, שחוץ מזה, יקרעו להם את הצורה...
חם. חם. חם.
שמש קופחת. מייבשת. שורפת.
מחכים לאוטובוסים שיקחו אותנו לשטח לראות הצגת תכלית...
טריבונה באמצע המדבר.
שירים ישראליים ברקע.
עם ישראל לגווניו, סוגיו, תפוצותיו וכל הטוב והפחות טוב שבו, התקבץ שם...
התצוגה מתחילה.
קיבלנו הכל.
רעש אימים של פגזים יוצאים מהטנק ופוגעים (פחות או יותר) במטרות למרחקים השונים, יריות במאגים,במקלעים, הטלת רימונים, מסך עשן מסווה, שכולו הגיע אל הצופים וכיסה אותה בענן לבן של גרגרי חול מעורבים בסולר ( ), נסיעות קדימה ואחורה של הטנק להדגמת אפשרויות הנסיעה שלו, ועוד ענני אבק, עשן וחול...
היה כיף...
וג., ג. ישב שם והתגעגע...
את הדרך בחזרה עשינו דרך כביש הערבה, חיפשנו לשווא מקום לאכול, נתקלנו בתאונה מחרידה שהתרחשה דקות לפני שעברנו שם, עצרנו שוב בצומת שוקת לארוחת צהריים מאוחרת מאוד, וחזרנו הביתה, עייפים, מלוכלכים אבל מאוד מרוצים...
ואני , אני ישנתי ,שוב, כמעט כל הדרך חזרה...
תינוקת אמרתי...פשוט תינוקת...
שיהיה סוף שבוע טוב לכולם, חברים יקרים...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
