האמת שאני כותבת עכשיו רק בגלל המטוטלת.

וגם בגלל רוחלה.

שהביאה את המטוטלת.

וגם את נרות הריחניים, הקטורת, העוגיות, התרמוס עם הקפה שנשאר חם עד אמצע הלילה ועוד דברים ורק את רדיו -דיסק היא שכחה במכונית.

אבל גם כך לא היינו כמעט בחדר כדי לשמוע מוסיקה.

נחזור למטוטלת.

רוחלה אמרה: תשאלי שאלות של "כן" ו"לא".

היה כבר חצות.

חזרנו לחדר לאחר יום גדוש שיחות, סיפורים והרבה הרבה צחוק.

שרירי הפה והלחיים  כבר כאבו מרוב צחוק  אבל זה כמובן לא הפריע לנו לעבור לפיג'מות ולהמשיך לדבר כאילו היום רק החל.

וכך גם העובדה שחנה ישנה שינה עמוקה .

מצד שני, גם לה לא הפריעו הנרות, הקטורת והצחוק הפרוע שלנו שפרץ בלי שליטה.

ושוב המטוטלת.

הלכתי עם המשחק ושאלתי.

על כל מיני דברים.

והיא ענתה.

כמו גדולה ענתה.

לפעמים אהבתי את התשובה.

לפעמים לא.

ואז שאלתי על הכתיבה.

האם היכולת לכתוב תשאר  לי תמיד.

ועצרתי את נשימתי.

והיא התחילה לזוז.

לאט לאט.

בתחילה במעגל קטן.

ואחר כך במעגל גדול יותר.

אני לא נושמת.

לא ממצמצת בעיני כדי לא להפסיד אלפית שניה.

והיא החלה לזוז לכיוון מסויים.

והתזוזה התחזקה.

עוד ועוד.

והיתה ברורה לגמרי.

"לא".

אמרה לי האבן הוורודה.

הרוחות אמרו את דברן...

חששותי התגשמו למול עיני.

רציתי לשאול שוב, אולי הן התבלבלו בכיוונים, אבל רוחלה אמרה שאפשר רק מחר, ובבוקר גילינו שהחוט הסתבך ולא יכולנו לשאול שוב (ועל זה נאמר: יש דברים שלא צריך לשאול פעמיים...).

לכן, לא היתה לי שום ברירה אלא לכתוב את הפוסט כתגובת נגד מיידית, לפני שהשפעתן השלילית של הרוחות על כתיבתי תתחזק, לא עלינו...

(וחוץ מזה, שמעתי שישנן כל מיני שיטות לטהר את הבית מעין הרע ורוחות רעות , ונשאר לי רק לבדוק האם אפשר להשתמש בזה גם בבית ווירטואלי...).

וחוץ מזה, היה סוף שבוע כמעט מושלם של הרצאות וסדנאות מעניינות על דברים שקשורים בנו, כבני אדם, בהיותנו אנושיים ( על אגו, אושר, חשיבה יצירתית, הקול והשימוש שעושים בו, צחוק והומור כדרך חיים, מעגלי החיים והשלבים בהם, פסיכודרמה ועוד ועוד), פגישות עם אנשים מרחבי הארץ,  רכילות בריאה ועסיסית תוך קטילת האחרים והאדרת עצמנו  (כשאנחנו רעות, אנחנו הכי טובות ...), אוכל לא רע בכלל (וכמובן, הפרעת האכילה הסמויה שלי שבאה לאחר ארוחות מסודרות עם טעימות זעירות מהדברים שהוגשו שם אבל עם תחושה של קילוגרמים רבים שהתיישבו עלי), וצחוק.

המון המון צחוק.

ולמה הוא היה רק כמעט מושלם?

כי עכשיו אני רדופת רוחות...

שבוע טוב חברים יקרים, שבוע של רוחות טובות ומרגיעות...