לפני עשר דקות לא הייתי יכולה כמעט להוציא שביב מילה מתוך פי מרוב עייפות.

ולא ממאמץ פיזי חלילה, אלא מסוג של התרגשות שהלכה וגדלה בתוכי, ככל שעברו השעות מהבוקר.

יש לך אינטואיציות חזקות, אמרה לי כרמל הרפלקסולוגית בפגישה הראשונה שלנו, לפני יותר משנתיים וחצי.

הסתכלתי עליה  בתמהון מעורב בלאות שהיתה ה state of mind חסר האנרגיות הרגיל שלי באותה התקופה, ופשוט לא הבנתי על מה היא מדברת...

שנתיים וחצי מאוחר יותר, ישבתי במשרד (שהיה בו "משהו" שאני לא יכולה להגדיר אותו בברור) והצגתי את עצמי בנינוחות כמעט מוחלטת, על דרך עבודתי, מחשבותי, רצונותי מעולם העבודה של וההתאמה שלי לתפקיד המוצע, האינטואיציות התחילו לנוע במין מערבולת פנימית...

כשהתבקשתי, מאוחר יותר,  לחזור למקום כדי למלא שאלון מסויים, האינטואיציות שלי השתוללו.

ויחד איתן, האדרנלין ששטף את גופי והעלה אותו לסוג של "היי" והתרגשות שנותנת תחושה שאני "יכולה" על כל העולם...

 יש לי תחושה שהחופשה שלי אולי תסתיים מוקדם מהצפוי.

מצד שני אולי זאת סתם מגאלומניה ואני עוד אתפרק בנחת אל קרקע המציאות האפורה...

והעייפות?

כאילו מישהו לחץ פתאום על כפתור בתוכי ונעלמה כאילו לא היתה מעולם...