אין לי מושג קלוש על מה לחצתי.

בדקתי את מצב הסטטיסטיקות שלי (כן, אני עושה את זה בקביעות, כן, זה חזק ממני, וכן אני עדיין מודה/מתפלאה על אילו שבאים) ופתאום נפתח לי חלון חדש, שבמבט ראשון ומרחף נראה דומה מאוד למקום שבו אני נמצאת.

רק השפה אחרת.

ובמבט שני הבנתי שבדרך לא ברורה הגעתי למקום נוסף שאנשים כותבים את חייהם.

לא שלא ידעתי על קיומם של אתרים נוספים ועל פריחתם העצומה אבל כשנתקלים , לגמרי במקרה במקום שהוא, במידה מסויימת, העתק של הבית שבו אני כותבת (ובאמת שלא משנה לי מהיכן  יריב שאב את הרעיון שלו ומה היה קודם) עלתה בי תחושה של אחווה, של התאוֹמוּת  שעליה כתבה אמזונה.

וגם תחושה של הפתעה שדומה לזאת שאנחנו מרגישים בכל פעם שנכנסים למקום שהוא חלק מרשת כלל עולמית ומגלים שאת אותו ההמבורגר שאני אוכלת בבית, אני יכולה לאכול גם שם (רק ששם, אני בוחרת להתנסות בדברים השונים שהמקום ההוא יכול להציע...).

יש שם כל מה שיש גם כאן:

חלוקה לקטגוריות , בלוגים נצפים ביותר, בלוגים שעודכנו לאחרונה.

והיכולת לעצב את הבלוג עצמו.

מילון לעולם הבלוג/בלוגרים.

ויש גם פקאצות.

אמריקאיות, עם טאץ' של חו"ל , אבל פקאצה נשארת כנראה, תמיד פקאצה...

וברוח אחוות האדם הכלל עולמית הזאת, אני יוצאת יחד עם תלמה ליום טיול במקום של שמש, ים , תרבות ואנשים שיודעים לחיות טוב...