מטלטלת בתוכי ידיעות ברורות לי על  עצמי ודורשת ממני לבחון ולבדוק אותן מחדש.

מתוך החינוך שעברתי.

מתוך הפנטזיות שיש בי.

מתוך אמונות שנבנו במשך שנים.

והטלטלה הזאת  לא מאפשרת לי "להיות" במקום עצמו , עם החוויה עצמה אלא רק לעסוק ב"עצמי" בתוכה.

לא יכולתי לראות את היופי שהיה שם.

את ההליכה עם הרגשות.

עם הצורך.

עם הרצון.

את היכולת לאבד שליטה.

לשחרר אותה.

ומכאן להיות בשליטה גמורה.

רק לאחר זמן , הבנתי שלא נתתי לעצמי להיות עם החוויה.

להיות.

וכל זאת היה, כדי שבפעם הבאה, בהתנסות הבאה

אני אוכל להיות שם.

אני אהיה שם.

כל כולי

ובמלואי...