| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 9/2003
ופתאום, באמצע המשרד היכה בי חזק ריח של קרואסון שוקולד חם...
כך פתאום, out of the blue...ללא קיומה של מאפיה באיזור או רוכל שמוכר קרואסונים וסנדביצים...
מכאן שזה בא מתוך ראשי, מתוך אסוציאציה שלי, ואני , אני בכלל לא אוהבת קרואסון שוקולד...
ריחות.
למרות שהם ערטילאיים, יש בהם סוג של מגע...ריח נוגע בנו, עוטף אותנו וסוחף אותנו למקום אחר...למקום של הזכרונות, שמחים, כואבים, מרגשים, מתגעגעים...
ריח של הימים האלה. של סוף הקיץ, של תחילת הסתיו, של לפני החגים...ריח של ריגוש עצום לפני שנה...
ריח של בושם 212 לגבר שהלך איתי במשך שנה וכל שביב שלו קרע עוד משהו בתוכי...
ריח חדש. אחר. לא מוכר.
ללא עבר. ללא זכרונות... רק הווה...רק עכשיו. כל פעם מחדש...
ומאיזה מקום בזכרון הלא מודע הגיע אלי אותו ריח של קרואסון שוקולד חם ומה הוא רוצה לומר לי...?
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
