| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 9/2003
 רגעים קטנים של חסד...
כשג. הבן יקיר לי הבכור מבקש טרמפ קצר ובדרך מתחיל לדבר איתי לא על כסף שרוצה ממני אלא על דברים אחרים, הצבא, העתיד, חברים ובכלל, ואז, לפני שיוצא אומר: אני אשמח לבוא איתם ולהיות איתכם באילת...
כשא., הבן יקיר לי הצעיר, ואני כועסים אחד על השני, אני בגלל חטאיו בשבועות האחרונים והוא עלי בגלל מה שהוא חוטף ממני, ואז, בטעות, אני טורקת את דלת הכניסה והוא מסתכל עלי ואומר לי בטון דידאקטי: "טרקת את הדלת, באמצע השיחה? ככה? אז עכשיו את מרותקת 4 ימים וביום שישי בערב, תמצאי לך מה לעשות כי את לא יוצאת..." ואני, מסתכלת עליו ולא מצליחה לעצור את הצחוק שיוצא ממני , ושנינו צוחקים , וכשאני מבקשת, הוא גם מוכן להתחבק איתי...
כל מה שקשור לכתם, לתעלולים שלו, למשחקים, לליטופים, לגרודים בין האוזניים, לדאגה שלא יעבור לשכנים שמא הכלב שלהם יאכל אותו, ולעובדה שהיצור הפרוותי הזה הפך לאהוב מאוד אצלי בחודשים האחרונים
לשמוע בהנאה צרופה, שוב ושוב את השיר החדש של wihe flag dido ולדעת שלמילים אין שום קשר אלי. וכנ"ל שירים ומוסיקה אחרת, שהזיכרונות שאיתה היו כל כך כואבים...זהו, נגמר , אין יותר...רק הנאה וזיכרון מתוק...
יום שישי שעות בין הערביים, ובפעם הראשונה מזה זמן די רב, אני לא מרגישה מועקה בשעות האלה שלפני כניסת השבת...
ויש עוד, אני אוספת אותם, לאט לאט...מזמן לא עשיתי את זה, מזמן לא יכולתי להינות מהדברים הכי קטנים, פשוטים, בסיסיים ומהנים של החיים...
מתחילה...
ושמחה...
שבת שלום...
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
