חצופות

עזות מצח.

נועזות.

תכליתיות.

אמיצות.

נחושות.

ואפילו קצת שמנמנות.

עומדות על השולחן, מביטות בעיניים פקוחות ולא ממצמצות , ומחכות בסבלנות...

מנוף יד מעיף אותן רק לרגעים ספורים ואז הן חוזרות , עקשניות, למקום עד שמצליחות לנצל הסח דעת של הסועד ולחטוף ממנו חתיכת לחם או עוגה ואפילו עוגיה שלמה אחת ולחגוג ממנה סעודת מלכים תוך כדי דחיפת רגליים ומקור וציוצים נמרצים.

ואם אין אוכל אחר בנמצא, גם שקיות סוכר יצלחו , אותן הן מניחות על הרצפה ובמקורן פותחות פתח ממנו שופכות את הסוכר ומנקרות אותו בתאבון.

ושוב הכל מהתחלה...

ורק האורחת שבדיוק חזרה מהשרותים, נשארה עומדת נבוכה ולא הבינה  להיכן נעלמה חתיכת הבריוש ששמרה אותה לקפה שלאחר הארוחה...

ציפורי הדרור של ארקפה ברמת החייל.