פוסט שמתחיל ממשפט שנאמר לחברה שלי אתמול בערב בכניסה לקולנוע.

רציתי לכתוב אותו לראות לאן הדמיון שלי יכול ללכת ולהגיע עם המשפט הזה.

רציתי גם לשבת קצת בבית, לסדר דברים , לבשל קצת (!!), להיות עם א. הצעיר (yeah, right!!! ) ובכלל, לקחת את היום בנחת.

רציתי לא לברוח אבל ברגע שרק ניתנה לי אפשרות, שנפרץ איזהו סדק מילוט, רכיכה חסרת חוליות שכמוני לקחה את עצמה וברחה מהבית .

ואני עוד מיללת שתלמה חטפה אותי...

אז אני מקווה לחזור מאוחר יותר (ואם לא, חפשו באיזור שוק בצלאל ) ובנתיים הזהרו מהאיש עם הצעדים הגדולים...

הההההה

(צחוק מפחיד מהדהד...)