| 9/2003
 אישה באדום...
לפני הרבה שנים, ואני בתחילת שנות השלושים שלי, זמן לא רב לאחר הלידה של א. הבן יקיר לי הצעיר, יצאנו לנופש במלון יוקרתי ונחשב מטעם העבודה של ג.
שם ראיתי אותה.
היתה מבוגרת ממני במספר בשנים, אני משערת שבסוף שנות ה 30 או תחילת ה 40.
נמוכת קומה, קומפקטית, קוקטית, מלאת שיק , בטחון עצמי וסקסית , מאוד סקסית...
חולצה אדומה צמודה, פתוחה מעט בחזה, חצאית קצרה שחורה, צמודה, אודם אדום בוהק...
כל חזותה אומרת: הינה אני !
אישתו של הבכיר ביותר...
ואני ממרומי עשרים + הקילו שהיו עלי אחרי הלידות, מאחורי כל חומות הברזל שהקמתי להגנתי הסתכלתי עליה בעיניים פעורות...
מצד אחד, הגנתי בחרוף נפש על זכותה להרגיש ולהראות כך, כפי שהיא רוצה (הצד הפמיניסטי/הנאור שבי), מצד שני, חשבתי עמוק בתוך תוכי, עטויה מחלצות האוהלים כהי הצבעים ומסתירי הגוף והאישיות שהלכתי אתם באותה התקופה, איך היא מעזה, איך היא מעזה להראות ולהראות כך, קבל עם ועולם את כל מה שהאל ברא אותה...
ומצד שלישי, ועוד יותר עמוק ומוחבא, ושלא העז לצאת החוצה, קינאתי בה . על האומץ, על ההעזה, על הבטחון העצמי השקט שבא ממקום פנימי, על הנשיות המתפרצת והלא מוחבאת, על הסקסיות הבוטחת, על הנאמנות לעצמה...
כך הסתכלתי עליה במשך כל אותו סוף שבוע ושכחתי ממנה לאחריו. מעולם לא נפגשנו שוב.
לפעמים, לעיתים מאוד רחוקות, כששמו של בעלה היה עולה בשיחות, הייתי נזכרת בה לדקות ספורות ושוב שמה אותה בצד...
בזמן האחרון , בשבועות האחרונים היא חוזרת ועולה במחשבותי שוב.
ממקום אחר, רחוק מאוד מהיכן שהייתי אז, היום אני חושבת עליה במין אחוות נשים שלא ברורה לי מאין היא באה, אבל היא קיימת...
ואתמול בערב, הייתי אני, האשה באדום...
ארוע רב משתתפים, קשור לעבודה של ג. אנשים בגלאים, תפקידים , מקומות שונים, גברים ונשים, ואני מסתובבת בינהם בשלווה מוחלטת, לבושה בשימלה האדומה, הדבר הכי סקסי והכי מצהיר שלבשתי אי פעם בחיי, ומרגישה כל כך טוב, כל כך נכון...
והיא לא היתה שם אתמול, האישה ההיא, באדום...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
