| 9/2003
"אנחנו נוטים לחזור על טראומות שוב ושוב בכדי למצוא להן תיקון..."
אמרה לי קוקסטה ברכבת, בדרכנו למפגש, ופתאום הבנתי, באופן הכי חד וברור מה עשיתי כאן...
ניסיתי למצוא תיקון למשהו שנשבר בי לפני יותר מ 10 שנים...
לקחתי שתי חברות שכל אחת מהן באה ממקום אחר ושונה, שתי חברות שכל אחת מהן הפכה לחברת נפש בעומק שלא היה לי מעולם, שיודעות עלי הכל מכל וכל, שמכירות אותי מכל השכבות והרבדים שאני מסוגלת להכיר ולתת לאחרים להכיר, ואולי אפילו יותר...
לקחתי שתי חברות, שכל אחת חשובה לי אולי כמו חלק ממשפחתי והאנשים היקרים לי ביותר,
והפגשתי בינהן...
כשזה עלה, הבקשה להפגש ולהכיר, זה נראה לי מאוד טבעי...ואז כמובן, מישהי, שחייבת תמיד לקלף ממני(  ) את השכבות שאני מכסה על עצמי , ושואלת אותי את השאלות הכי קשות, שאלה: את לא מפחדת...?
הכחשתי מיד ( )
אבל עמוק בפנים , שוב עלה בי הזכרון ההוא, של שלישיית חברות, שתיים שהיו צמד, והביאו אחת נוספת ופתאום, באופן עדין ולא גס אבל מאוד ברור ומודע, אחת מהן, אני, הוזזה הצידה...פתאום כבר לא היתה חלק מהקבוצה, מהשלישיה, פתאום היא ישבה בצד וחיוך מטופש על פניה כשהן מדברות על דברים הידועים רק להן, והיא, היא מחוץ למעגל...
כתבתי על זה בבלוג, לא פעם.
השבר היה לי כל כך קשה, ואסף אליו כמובן, תחושות, חששות וקשיים אחרים, ולקח לי טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי של שלוש שנים כדי לאסוף את השברים האלה ולהסתכל על הקשרים שלי עם אנשים ולשנות אותם...
לכן פחדתי מאוד מהפגישה הזאת.
ולא פחדתי כלל...
ולכן, כשקוקסטה אמרה את המשפט הזה בדרך לפגישה עם צמח בר, נכנסה למקומה עוד פיסה בפאזל הגדול, המסובך ורב החלקים שמהווה היום את חיי...
ואני יודעת שאני מנסה לעשות את התיקון הזה, תוך חוויית הטראומות שאמורות להביא אליו, גם במקומות אחרים בחיים שלי...ובאחד מהם במיוחד...אבל זה לא לעכשיו...עדיין לא...
ואיך היתה הפגישה אתמול בערב?
סקס והעיר הגדולה, זה מה שזה היה...
אוכל טוב, בשר מדמם וחושני, יין אדום וטוב , סופלה שוקולד שמוציא ממני קולות שמקומם במקום אחר, וזרימה דינאמית ושוטפת בין שלושתנו...
הוא שאמרתי, סקס והעיר הגדולה...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
