עם עיניים קטנטנות, פקוחות לחציין בלבד, אני מסתובבת לאחר לילה ללא שינה.

מהלילות הללו, שעוד לפני שנכנסים למיטה, מרגישים עירניים לגמרי, שמבחינתנו, היום היה יכול להתחיל עכשיו, והאנרגיות היו נושאות אותנו לאורך כל היום כולו.

ואחר כך, כשמרגישים שלכאורה העייפות נופלת עלינו, מכבים את האור, מתארגנים במיטה לתנוחה הנכונה לנו (אצלי זאת תנוחת עובר, אם מישהו רוצה לדעת. געגוע למשהו רחוק אולי? ) , עוצמים עיניים ומחכים לשינה.

ואין.

אין.

אין.

משהו בנו נשאר עירני לגמרי.

מחודד וקפוץ, כאילו מחכה לאיזו הודעה עלומה על משהו עלום גם כן.

כל השרירים מכווצים, כלי הדם מזרימים את הדם במהירות, וכאילו אוזן אחת נשארת לנו בהקשב, כמו אצל כלב או חתול כשהם ישנים את השינה עמוקה ביותר.

עברה שעה.

ועוד שעה.

ועוד אחת.

ובין לבין נפלה עלי תרדמת, מין נים לא נים עמוק, שלאחר שמתעוררים ממנו מרגישים כאילו לא ישנו שבועות והוא לא ממלא בכוחות אלא נותן תחושה של הליכה על שיברי ביצים.

וכבר רציתי שהלילה הזה יגמר ויעבור לו ויהיום החדש יעלה כדי שאוכל להכנס לתוך הקלחת שבו ולמחוק מתוכי את תחושת ה "alert" הבלתי ברורה ומובנת , שהייתי כל הלילה.

ועכשו, כמין תגובת נגד מתריסה, אני הולכת לחדר כושר, להליכון ולשיעור פילאטיס אצל ענת "פני מלאך" שקורעת לנו ברוך ובעדינות את הצורה, ואם לא חזרתי, סימן שפשוט נרדמתי על המזרון...

שבוע טוב חברים יקירים, עם שינה טובה ועמוקה ומרץ במידה הנכונה...

********************************

עדכון 10.10

לא זוכרת איך הלכתי על ההליכון , בתחילת שיעור הפילאטיס הגוף שלי היה עשוי כמו מחמאה.

הפיהוקים כמעט שברו את הלסת ובקושי הזזתי את הגוף, שנדרש לעבודה איטית אך מעמיקה על כל שריר שעובדים עליו.

ואז פתאום זה בא.

מפל האנדורפינים .

ואיתו נעלמה תחושת הסימום, תחושת החמאתיות של הגוף והאדרנלין התחיל לזרום בעורקים.

התעוררתי.

בוקר טוב