| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 5/2005
זה הודי חמודי הוא ילד קטן.
גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן.
עיניים לו תכלת וראש לבנבן.
פה לו מתוק מחייך ומקשן.
שואל בלי הרף הוא: למה זה כך?
"למה ולמה" מעביר הוא בסך.
"למה ולמה" רבות עוד שאל
הודי חמודי, הוא בן אביטל;
למה אוהב כה הצל את העץ?
מבוקר עד ערב אצלו הוא רובץ.
למה כנפיים ניתנו רק עוף? -
ועוד הוא שואל בלי קץ ובלי סוף.
אך תענהו אם כך ואם כך -
ו"למה" חדש אז מפיהו יצמח. הודי חמודי מהשיר התמים שלמעלה (שנכתב בידי משה דפנא, סבא שלו) הוא רס"ן אהוד דפנא ז"ל שקיבל את עיטור העוז לאחר מותו במלחמת יום כיפור. ובלי לדעת ולשאול מדוע ולמה מזדמזם בתוכי שיר הילדים העליז הזה מימי ילדותי, מתחילת יום הזכרון ועד לסופו. ויחד איתו אני זוכרת את רמי פסח ז"ל שהיה המורה שלי לנהיגה, נלחם ונהרג בצידון בימים הראשונים של מלחמת לבנון (בימים שעוד קראו לה "מבצע של"ג), למרות שכבר היה הרבה מעבר לגיל שבו היה חייב להילחם עם חיילי הצנחנים שבפלוגתו. לתת פנים וצלילים לשמות שרצים על המסך בצבע זית עם פרח הציפורן האדום בצד, בערוץ 33...  | |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
