| |
 כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 9/2003
ואז כשהוא הרים את השמיים ומצאתי את עצמי לאחר יותר משעתיים וחצי של ריקוד עומדת יחד עם כל הקהל באמפי בקיסרייה ושרה בקולי קולות "יום שישי את יודעת" ידעתי שזה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לסיים את החג הזה, שלא רציתי שיגיע, ושעבר חלקו בחוסר מנוחה משווע, חלקו בסדר עד לא רע, וחלקו על סכינים... יהודה פוליקר בקיסרייה... החלטה ספונטנית מהיום למחר הביאה אותנו בסופו של ראש השנה , יחד עם א. הבן יקיר לנו הצעיר, שהיה הלום קצת מחוסר שינה , בפעם הראשונה לאמפי בקיסרייה להופעה חיה... כתבתי כבר פעם שלפני כשנתיים הייתי בהופעה של פוליקר ומהרגע שפצח בשיר הראשון ("איך קוראים לאהבה שלי") ועד לסופו של המופע, כמעט שלוש שעות לאחר מכן, לא הפסקתי לבכות... וכך האהבה שלי לפוליקר ושיריו התערבבה בכאב ההוא, מאז, ובבכי הבלתי פוסק. הרגשתי ששמתי עליו מין "קללה": אהבה/כאב...ואני רוצה רק לאהוב אותו ולא לכאוב אותו כל פעם ששומעת... והדרך היחידה להסיר את "הקללה" היא לראות אותו שוב... וזאת היתה ההזדמנות, האחרונה... וכך מצאנו את עצמנו ממתינים עם עוד הרבה אלפים לתחילת ההופעה, שהתעכבה כמובן בדקות רבות בגלל הפקקים שבדרך (ההמתנה דווקא היתה מעניינת, שמעתי מאחורי את כל החדשות האחרונות, רכילות [רחמנא ליצלן] ועוד סיפורים מהבית הכנסת שסיפרו בעניין רב ובקול רם שתי נשים חביבות מאחורי... פוי פמה, את מציצנית... ) הוא התחיל הפעם דווקא בשירים היוונים שלו, מבצע דואטים בבוזקי עם חיים רומנו ("הוא היה בצ'רצי'לים" כפי שפוליקר אוהב לומר בכל פעם שהוא מציג אותו... בכלל, קטעי הקישור שלו כללו "תודה רבה, תודה רבה לכם, ושוב, תודה רבה" שנאמרו בחיוך מתוק וביישני להפליא...), עבר לשירים מתקופות שונות, שקטים יותר, סוערים ורוקיסטיים, מחליף גיטרות בקצב, מרים את השמיים ואת האנשים ומרגיע אותם חליפות וגורם לי לרקוד בכסא או בעמידה במשך כמעט כל ההופעה..."הקללה" הוסרה !  אבל לא לדאוג, בכיתי, בהחלט בכיתי... שני שירים הביאו אותי לדמעות שפרצו מתוכי בבת אחת: רומאו "הו רומאו, זאת היתה פנטזיה נהדרת, אביר חלומותי שבא מאגדה אחרת..." והשיר השני, "איך קוראים לאהבה שלי"
"אם סופה היא שיר של רוח
איזו מנגינה יש לה תקווה
איך קוראים לאהבה שלי לאהבה שלך ..." בגלל השורות האלה, באופן ספציפי...אבל חוץ מזה, אנרגיות, שמחה והנאה צרופה לאורך כל הערב... עכשיו אנחנו מתכננים על משינה בחול המועד סוכות... ******************************************* הפוסט הזה נכתב ברובו בבוקר ומספר דקות לאחר ששמרתי אותו בטיוטא, נפלה לנו הרשת במשרד וגם האינטרנט... הרשת חזרה. האינטרנט רק מחר בבוקר... לראות את פמה בקריז בגלל חוסר קשר עם העולם היה מראה מאוד עצוב ולא מומלץ לבעלי קיבה רגישה... קפצתי הביתה לפני הנסיעה לתל אביב כדי להעלות את הפוסט הזה, ועוד כמה דברים הקשורים לרשת... ולכל מי שאיחל לי שנה טובה וחגים שמחים, אומר, שוב, אוהבת אתכם, את כולכם... 
| |
| כינוי:
בת: 66
|