מיקה כתבה פעם שיש מצב של over מוּדעוּת לעצמנו בו אנחנו לוקחים כל דבר או תחושה שעוברת בנו ומשליכים על דברים הקורים בחיינו.

כשאיבדתי את קולי לפני יותר משנה, בשיא החורף שעבר, בזמן שהיה לי כל כך קשה וכואב רגשית, חשבתי והבנתי שאיבוד הקול שלי מראה כנראה על סוג של התמודדות עם הכאב, עם משהו שאני צריכה  אולי להוציא ממני .

היום, כשאני נמצאת במקום אחר לגמרי, כשהטוב אופף וממלא אותי לעיתים כמעט עד לגלישה על גדותי, אני מבינה שכאב הגרון שיש לי היום, שלעיתים נדמה לי כאילו קרבות סכינים מתחוללים בתוכו ואיבוד הקול שמתלווה אליו אומרים לי דבר פשוט:

לשתוק.

נו, באמת.

אני? moi?

הצחקתם אותי...

פמה בקול סקסי עמוק , הולך ונעלם...