| 10/2003
 כזאת אנוכי 2
דרמטית.
סוערת.
עוצמתית...
הכל אצלי בא בגדול, בלגימות גדולות אני לוגמת את החיים , כך כתבתי במקום אחר וזה מסביר במדוייק מי אני ומה אני , עכשיו.
הולכת קדימה, רואה לעיתים את האש אבל חייבת לבדוק בעצמי שאכן זו אש מה שעיני רואות, והיא באמת חמה ויכולה לשרוף כמו שכולם אומרים לי...
בבטחון ילדי עמוק מכניסה את ידי לאש ויודעת שאפילו אם היא תשרוף אותי, יש בי הכוח לצאת ממנה בזמן , בלי להישרף כולי...
רוצה לטעם מכל דבר, מהבסיס שלו, מהליבה, מהרובד החושני ביותר...
כמו שהרשתי לעצמי , בפעם הראשונה, לאכול בידיים כנפי עוף ברוטב, בפומבי, כך אני רוצה לשים את ידי בכל דבר, לגעת במו ידי, לחוש את המרקם , להריח את הריח, לטעם את הטעם, בלי תיווך של דבר אחר שיכול להפריע לי לחוש את התחושה במלא העוצמתיות שלה...
מרשה לעצמי לטפס לגבהים, חושבת במין נאיביות ילדית שאני בשליטה על עצמי, שאני שקטה בתוך הסערה שמסביבי ושאני זורמת איתה, ורק אחר כך , כשהשקט חוזר על כנו, מגלה ששליטה לא היתה שם לרגע אחד והשקט, השקט היה חיצוני בלבד...
מרשה לעצמי לטפס לגבהים אפילו שיודעת שהנפילה עלולה להיות קשה וכואבת...אבל שוב, באותו אמון עצמי ילדי חזק, יודעת שבכל פעם מחדש, יש בי כוחות חדשים לקום ולאסוף את עצמי , מהר יותר, טוב יותר וחזק יותר...
יודעת מה אני רוצה. חושבת שיודעת מה אני רוצה, ומגלה כל פעם מחדש שאני צריכה לארגן את הרצונות , השאיפות, הכמיהות, המאוויים והתשוקות שלי במערך שונה ואחר...
רוצה את הדברים שיהיו ברורים וצלולים כבדולח, שאפשר יהיה לראות אותם משתקפים מהצד השני, ולא רוצה לדעת שום דבר...
מחליטה החלטות נחרצות ומבטלת אותן מיידית לאחר דקה, שעה, יום , שבוע...
מרשה לעצמי לטעות , מקבלת את הטעויות שלי, יודעת שהן חלק מהמסע, שבלעדיהן, המסע הזה לעולם לא יהיה שלם...
כזאת אנוכי
ילדית
נאיבית
אוהבת ומאמינה באנשים
במהות הבסיסית הטובה שלהם
נותנת לעצמי ללכת איתם , לעיתים יותר ממה שטוב עבורי, נסחפת למרות שמבטיחה לעצמי כל פעם מחדש לא להסחף, ולעיתים מתאכזבת, ואפילו קשה...
כואבת , אבל לא מאבדת את האמון, האהבה, לא מאבדת את האופטימיות שיהיה לי טוב...
וממשיכה לאסוף אותם, את האנשים שמקיפים אותי בחיים המציאותיים ובחיים הווירטואליים.
כזאת אנוכי
רומנטית
בנאלית
קיטשית
מחפשת אחרי הקשת בענן...
חושבת לעיתים שהנה, הנה מצאתי אותה ואז מוקפת כולי זהרורי אורות וצבעים אני מקרינה אותם סביבי רוצה לחלק ולשתף איתם את כל העולם כולו...
כזאת אנוכי
עולה ונופלת
לומדת מכל דבר בחיי
לא מבינה מדוע לא מצליחה ליישם מיד כל לימוד אבל רואה את ההתקדמות ושמחה על כל צעד קטן...
יכולה לקום בבוקר, לאחר יום מטורף ומתיש ריגשית, ולהינות מהשמיים הכחולים, מאור השמש , מהחום שלה, מהידיעה שהיום הולכת לעסוק בדברים הכי פשוטים ובנאליים בעבודה, מהידיעה שתמיד יהיה מישהו שירצה לדבר איתך, להיות איתך ולהביא איתו משהו מעניין, מרתק, משמח...
יודעת שדרך ארוכה מאוד עברתי ודרך ארוכה עוד יותר לפני, שאולי לא תסתיים לעולם, ולהרגיש את השמחה עולה על גדותי בגלל זה...
כזאת אנוכי...
ואני שמחה שכך...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
