אמזונה, תבורך מנשים ואנשים , הכירה לי (אמנם לקראת סיום שהותי כאן) את המקלדת המופלאה הזאת וכך אני יכולה לכתוב בשפת האם שלי שכל כך התגעגעתי אליה, ובאופן חופשי, בלי שיקרעו לי את הצורה  על כל שגיאת כתיב, פיסוק או תחביר זאת או אחרת... ).

יום יפה היום בוורשה (זהו, אין יותר תאורי מזג אוויר ונוף, לפחות לדקות הקרובות  ) קמתי מוקדם כדי להספיק להכנס לכאן לשעה 3 זלוטי, פחות מ 5 ש"ח) ואחר כך ללכת לשוק שגיליתי את קיומו ליד המלון שלי, במרכז העיר.

אין ספק, זמן רב במקום אחד, נותן לך תחושה של התרגלות למקום, לסביבה. כמו הקפה שאני קונה ב heaven coffe- בדרך לקפה האינטרנט, כמו נהגי המוניות של בית החולים שכבר מכירים אותי ומקדמים אותי ב djn dobre חייכני, וכך גם המלצריות בקפטריית בית החולים.

בכלל, הפולנים נחמדים מאוד. הם אולי לא יודעים אנגלית אבל הם לא ישאירו אותך ללא עזרה וינסו לעזור כמיטב יכולתם.

לחדר בקומה ה14 במלון אני מגיעה עייפה וסחוטה ומתכנסת לתוכו כמו אל רחם חם ועוטף. יכולה לעמוד דקות ארוכות מול החלון ומסתכלת על הנוף (הבטחתי רק דקות ספורות !) של כל הצד המזרחי של וורשה הנשקף לעיני עד לאופק הרחוק מאוד, כשגם פס הכסף של נהר הוויסלה ניגלה לעיני בין הבניינים הלא גבוהים של העיר.

אני כותבת לאורך כל הימים שאני כאן, בכתב יד, זה קשה לי אבל אני כמובן לא יכולה בלי. חלק מהכתיבה היא כרונולוגית וחלק נוגעת ברגשות. סביר להניח שחלק יעלה כאן, ובחלק אשתמש כדי לכתוב סוג של סיכומים, מסקנות , הבנות שהגעתי אליהם כאן.

אין ספק, מצב כמו שנקלעתי אליו לפני כשבועיים הוא בית ספר מעולה.

לעצמי ולהתנהלות שלי בתוך המצב, ולסובבים אותי מולי. זה מאלף לראות את התגובות , זה מחמם לב ברמות שלא תארתי לעצמי. זה גם מבהיר לי, ביני לבין עצמי, דברים נוספים.

אפסיק עכשיו, כי מרוב ההנאה שיש לי מהחזרה לכתיבה בעברית, אני עוד אמצא את עצמי יושבת כל היום מול המחשב, והרי יש שוק שמחכה לי... וגם בעל בבית החולים...

מאוחר יותר אולי אעלה את הפוסט שכתבתי על הביקור במקום הכי "איני" בוורשה אליו לקחו אותי הבנות שלשום.

ובנתיים חברים יקרים, שבת שלום ו Djin Dobre.

מפמה שעדיין בוורשה אבל יכולה סוף סוף לכתוב בעברית