מועדון ה "Cinamon" הוא המקום האיני ביותר בוורשה.

עיצוב פנים אולטרא מודרני, אור עמום סגלגל, בר ענק ומושקע, אוכל לא רע בכלל, ודי.ג'. שיושב גבוה מעל ואחראי למוסיקה הזורמת כמו יין טוב, והדורשת מהנוכחים לדבר בקולות גבוהים עד צעקות.

כמו בארץ. כמו בכל עיר תוססת בעולם.

ישבנו שם ,שלוש נשים צעירות, חלק בגילן וחלק בהרגשתן, יחד עם היפים , היפות (מאוד) ואנשים מהקהילה הזרה בוורשה.

הן , הבנות, על סלט ואני (שלא אכלתי באופן נורמלי כבר יומיים) על פסטה ביתית, עם ארוגולה, ham וצ'ילי חריף מתוק, בקבוק יין צ'ילאני ושוחחנו.
על מה שבנות משוחחות כשהן יחד, ולא משנה שעד לפני ימים ספורים כלל לא הכירו אחת את השניה.
על החיים.
על הדברים החשובים שבהם:
ילדים.
עבודה.
קניות.
בעלים.
סקס.
והחלטות שנלקחו בעבר והרלוונטיות שלהן היום ובהמשך חיינו.

וכך ישבנו מדברות יותר משלוש שעות, כשהמוסיקה מנגנת ברקע, ורק העובדה שהן היו צריכות להקום לעבודה למחרת בבוקר מנעה מאיתנו להשאר אחרי חצות ולהצטרף לריקודים על השולחנות, כפי שהובטח קורה שם בכל פעם מחדש.

וכשהלכתי לישון, עייפה ומלאה כפי שאני מרגישה תמיד לאחר פגישה מעניינת וממלאת, ליוו אותי עיניה העצובות משהו, של הצעירה מבין שלושתינו, שניסתה כל הערב לשכנע אותנו (ואותה?) שטוב לה מאוד בחייה כפי שהם, אבל העצב ששכן בעיניה אמר לי דברים אחרים...

וורשה 3.6.05 שעה 7.20

******************************************
זה הפוסט האחרון מהעיר שהגעתי אליה במקרה ובלי שום כוונה, נשארתי בה שבועיים ולמדתי במידה מסויימת להרגיש לא מאוד זרה.

Djin Dobre חברים יקרים,  הפוסט הבא יכתב בבית.