הציץ ממעלה גרם המדרגות ועמד מחכה לראות שאין זאת תמונת "פאטה מורגנה" מתוך רחשי ליבו.

אחריו , למשמע קולי הגיע א. הצעיר, שעמד וחיבק אותי בשתיקה דקות ארוכות מאוד.

ולאחריהם צץ לו סקא.

עירני ומלא מרץ כמו כל חתלתול בגילו.

שלוש וחצי בלילה, ואנשים יוצאים להליכה גם בשעות הלא הגיוניות הללו  (במו עיני ראיתי, בכניסה לעירי).

ובעצם, מי מחליט מה הגיוני ומה לא?

שלוש וחצי בלילה, ואני במקום לפתוח את המזוודות , שלא ברור לי איך לא התפרקו מכמות הדברים שהכנסתי אליהם, יושבת וכותבת כי ראשי מתפוצץ לו מרוב מילים שמתערבלות בו כבר שבועיים ימים.

שלוש וחצי בלילה, וכתם יושב לרגלי ומחכה שאלך לישון.

אז אולי כדאי.

שלום ובוקר טוב חברים יקרים.

פמה שכבר לא נמצאת בוורשה