דברים שאני לא יכולה עדיין  לומר במילים.

הוא נוגע בכאב.

הוא נוגע במקום של הוצאת דברים מתוכי, של התרוקנות. 

במקום של נקיון פנימי.

הוא מאפשר לעבד תחושות שאין לי עבורן עדיין מילים .

לעיתים הוא  משמש כסוג של בריחה מעצמי.

דברים שאני רוצה לומר אותם והפחד משתק אותי ומונע זאת ממני.

במקום לומר את המילים

אני מטפטפת אותם בדמעות לתוך עצמי.

וההקלה שבאה מתוך הבכי הזה, היא רגעית וזמנית.

לקח לי זמן להבין, שעדיף לי לומר את הדברים במקום להתחבא מאחורי

הדמעות.

אז אמרתי (כתבתי) מילה.

ובאותו הרגע הרגיעה נמסכה בדמי.

כי אני את הצורך שלי אמרתי

 ותוך כדי כך, עוד חלק מפאזל הפחדים שלי התפוגג לו.

וכך לאט לאט במקום לבנות אותו, אני מפוגגת אותו לפרודות נעלמות...

(והרי לא הייתי מגיעה לזה בעצמי... )