שהשמיים כחולים והשמש זורחת בחום?

(כשאני עוד זוכרת את ימי וורשה האפורים/קרים/ גשומים , או את אלו המתחילים עם שמש ומסתיימים בגשם זלעפות שלא ברור מהיכן בכלל הגיע).

שכשאני מתעוררת ונזכרת משהו בתוכי מתכווץ, אבל ככל שהזמן עובר, הכיווץ קטֶן וכואב פחות.

שבמשך היום מהדהדים בתוכי הרגעים הטובים שהיו שם ביננו, ולנו, והזכרון מתחזק בכל פעם כשאני עוברת ליד מקומות שיש להם נגיעה בנו.

שהתחושה שעוברת בי היא כמו שמיכת פליס רכה ומלטפת שלפעמים חונקת ונותנת לדמעות לפרוץ ולשטוף את המחנק.

שהסתיים מה שהיה, אבל לא נגמר כי בתוכי ישארו דברים שקיבלתי, שלמדתי על עצמי.

אז איך נתחיל?

עם שמיים כחולים ושמש זורחת בחום...