מה יש בחודשי סוף האביב ותחילת הקיץ שלקח ממני, דווקא אז, את האוהבים ואהובים עלי?

מה יש בשני החודשים הללו, שדווקא בהם אני צריכה להתמודד ולעבור מיום אחד של זכרון על אובדן ליום אחד.

כמין שרשרת של חוליות המחוברות בינהן, אני זוכרת את

יום האתמול על אמא שלי

היום על סבתא שלי

ובעוד שבועיים, על אבא שלי.

כאילו הם ידעו שאם כבר נגזר עלי לשאת את אובדנם, הרי שהעלאת זיכרונם (מעבר לעובדה שהם נמצאים בי כל הזמן) יהיה קל לי יותר בימי האביב והקיץ הזהובים והחמים מאשר ימי החורף האפורים והסוערים...

11 שנים ליום מותה של אמא שלי , פעם שלישית שאני כותבת על זה כאן ועדיין לא יכולה לכתוב עליה מעבר לדברים שקשורים במותה.

על הכעס שהיה בי כלפיה.

על הדברים הקשים שנושאת בי ממנה.

אולי כי אני כבר לא כועסת.

אולי כי אני מפוייסת...