פתאום באמצע הנסיעה כבו האורות.

והיא גם החלה להאט את נסיעתה, לאט, לאט, לאט, לאט.

עצרה.

באמצע שום מקום, ללא שום סיבה.

חושך.

אין כמעט אנשים נוספים בקרון.

רק אני ועוד איש אחד שמדבר בטלפון עם מישהי שכנראה מחכה לו.

רכבת אחרונה ללילה.

דממה.

אפילו המזגן לא פתוח (ובאמת, חשבתי שאוטוטו או שאני מתה מפחד או שאני נחנקת ללא אוויר).

אורות ישובים מנצנצים מסביב.

מכוניות טסות בכביש המהיר הרחוק.

ואנחנו עומדים.

ומחכים.

למה?

אין תשובה.

רכבת אחרונה , רכבת רפאים...

(רשמי נסיעה ברכבת אתמול בלילה)