ליום שישי מצאתי את עצמי כבר אחרי הכל.

הריטואל הרגיל של ימי שישי בבוקר/צהריים, שלעיתים נמשכו בגלל עומסי אנשים במרכזי קניות ועומסי תנועה בדרך הביתה עד לשעות הצהריים המוקדמות ועם ההתנהלות המלכתחילה איטית שלי בימי שישי, הייתי מוצאת את עצמי בשעות אחר הצהריים המאוחרות נוגסת פה ושם פיסת שינה קצרצרה כדי להכניס לוורידי כוחות ואנרגיות לאחר שבוע אינטנסיבי.

וכך היה גם השבוע האחרון.

דברים מדברים שונים נדחסו בו עד כי הרגשתי לעיתים כאילו ימי הם כמו מזוודה עמוסה ומתפוצצת מרוב חפצים שיש לשבת עליה כדי להצליח לסגור אותה ולהמשיך הלאה.

זה בא מהמקום הרגיל שלי שבו עדיין מרגישה מין חוסר שקט ומנוחה אם אני רואה חורים של זמן פנוי בימי השבוע שלי וגם מהמקום בו מתחילה להתגבש בי ההבנה שהחופש בין 4 החודשים שהייתי בו לאחרונה, הולך כנראה להסתיים לו (ששש אף מילה בינתיים על זה).

מה שהביא אותי אתמול בערב, לאחר יום שהיה גם עמוס רגשית באופן יוצא מהכלל לאחר ביקור במקום שקשור לעבר הרחוק שלי (פוסט כבר מחכה בטיוטות אבל הרגשתי שהעיתוי שלו לעלות עדיין לא הגיע) ,להרגיש בשלב מסויים סחוטה ותשושה גופנית,  כאילו מכבש עבר עלי אבל מסופקת נפשית כמו לאחר מילוי משימה קשה ותובענית.

איזון.

שקט ושלווה.

אני מזכירה לעצמי לפעמים ויודעת שהיום, בניגוד לעבר הקרוב, הם נמצאים בתוכי אלא שהם יכולים לשכון שם ולפרוח רק בצמוד לאינטנסיביות  סוחפת.

וכך הפנטזיה שלי להיום היא כוס קפה קר במרפסת המחודשת והמלאה בצבעים וריחות של יסמין לסוגיו.

טוב, רק אחת מהפנטזיות...

שבת שלום חברים יקרים, הקיץ החל היום רשמית...

(והיום זה גם היום הזה...)