כאילו כל עורי מקולף

מעלי

וקצות העצבים עומדים

זקופים

ונאכלים מתוך הבערה

הפנימית

שבתוכי...

זה כבר היום השני.

חשבתי שאולי זאת התגובה המאוחרת שלי לימים של וורשה והארוע שהוביל אליהם.

חשבתי שזה אולי סוג של התרגשות לקראת העבודה החדשה (ששום דבר עוד לא סגור שם).

אבל ברגע שגם א. הצעיר בא וילל לי שהגב תפוס לו, כואב לו כל הגוף והוא מרגיש שהוא בוער, הבנתי שפשוט חטפתי משהו.

במילים אחרות: אין לי מושג מה וזה יעבור מעצמו.

וחוץ מזה אני בסדר רק מרגישה כאילו הולכת על ענני צמר גפן אווריריים.

אדוויל ולישון.

לילה טוב

*******************************

עדכון מהבוקר שאחרי:

כך מרגישים עם 38 מעלות חום.

רועדים מקור, מתכסים שתי שמיכות וסקא מתכרבל בבטן ומחמם אותה...

בוקר טוב , בוקר חדש.