לשקט ולהתנהלות האיטית של שעות הבוקר הפרושות בפני.

לקפה שלפני חדר הכושר , מול המחשב.

להליכה ברחובות הריקים והשקטים יחסית שרק קולות של אנשים ספורים נשמעים פה ושם.

למטפלות שיושבות בקבוצות בגינה, מחברות את בני טיפוחיהן יחד כדי שהן יוכלו לפטפט בינהן, להחליף מתכונים, קיטורים על הבוסית, על הבעל ובכלל, ותוך כדי גם לרוץ ולנגב לעולל את האף ולהאכיל אותו מתוך צנצנת גרבר.

לחדר הכושר ששונה לגמרי , בבוקר, באווירתו ובאנשים שבו מאותו המקום בשעות הערב המוקדמות.

לדר' פיל שמרתק בדברים ובראיית העולם שלו אפילו אם לא תמיד מסכימים לה ובהתרגשות שהוא גורם לאנשים מתוך ההבנה שלהם שהם יכולים לשנות את חייהם.

לתעלומות המסתוריות ולסיפורים האמיתיים (??!) על הוליווד שנחשפים (??!!) בערוץ !E שמולם הלכתי (על ההליכון)  בקרים שלמים.

לשיעורי העיצוב והפילאטים שיחסית פחות צפופים.

לידיעה (הלא תמיד טובה עבורי) שכל היום פתוח ופרוש לפני לרווחה ואני רק צריכה למלא אותו כרצוני.

מתחילה לומר שלום של פרידה לדברים שהיו חלק מיומי בחודשים האחרונים, מתחילה לומר שלום של קבלה לדברים החדשים...

מתחילה להחליף דיסקט.

שוב.

(המשך יבוא)