כשפסעתי החוצה מהקניון (לימודים! נשבעת!) עטף אותי האוויר הסמיך שבחוץ כמו שמיכה עבה וחמה שחופרים בה את הראש עד למחנק כמעט.

ערב קיץ טיפוסי במישור החוף, שהשהייה מרובת השעות בתוך החדרים הממוזגים בעבודה ובלימודים משכיחים לי כמעט את קיומו.

אורח החיים הנוכחי שלי כולל הליכה יומיומית בת כ 10 דקות פעמיים ביום מתחנת הרכבת למשרד ובחזרה , דבר הדורש ממני החלפת חלק נכבד מחולצותי ארוכות השרוול  לכאלה עם שרוולים קצרים עד קצרים מאוד.

זהו גם גורלן של חלק מנעלי גבוהות העקב השוכנות כבוד במלתחתי , מתוך ההבנה המציאותית שללכת איתן במשרד זה חביב מאוד, אבל ללכת במהירות לרכבת כשסכנת שבירת רגל מרחפת מעלי, הינה התגרות בוטה בגורל וישנו צורך לרכוש נעליים מעט נמוכות עקב (לא שטוחות, חס וחלילה!!).

מכירות סוף העונה כבר החלו אבל הפעם החלטתי לנקוט בגישה אחרת.

סבלנות היא מעלה אמרו חכמים ממני, וברוב המקרים, היא גם זולה יותר...

השבוע הראשון בעבודה כמעט עבר חלף לו, ולמעט הגב שנתפס לי וגרם לי להסתובב יומיים כשאני אוחזת בצידי השמאלי ונאנחת כפנסיונרית ותיקה בשנים, אפשר בהחלט לומר שאני מתחילה להזיז יד פה ושם ולשחות בתוך המערבולת...