זה משהו שעוד אף פעם לא היה לי.

שבועיים בלבד במקום העבודה וכבר יש לי תחושת בית וחשק להראות אותו לכל העולם ואישתו.

בנתיים הסתפקתי בג. הבכור שחיכה לי בתחנת הרכבת בה שפכו אותם האוטובוסים מבה"ד 1, והסכים , להפתעתי הרבה, לבוא ולראות את המשרד , למרות שחשבתי שיעדיף לעשות כל דבר אחר אפשרי.

מצד שני, מדובר היה בעוד כמה דקות נהיגה על האדומה ובזה אין לזלזל כמובן....

וכך הגענו למשרד, עשינו הכרות הדדית עם הד"ר (שעצם העובדה שהוא עובד ביום שישי היא הוכחה ניצחת לכך "שאין לו חיים", כפי שהוא דואג לציין בפני בכל הזדמנות אפשרית)  וג. יצא משם מאושר כשבידיו הפרק הראשון של הארי פוטר החדש וכל הספר נשלח ומחכה לו במייל בבית.

בעצם,

עניין משונה במקצת מעצם עיסוקו המהותי של המשרד בו אני עובדת...

בשארית הדרך עד הבית הוא קיבל הרצאה מקיפה על מהות המשרד, אופיו, חשיבותו והאפשרויות הגלומות בו.

ומה עם החלום שלך, שאל.

הוא חי וקיים, אמרתי לו, חי וקיים.

אני רק מחכה לו במקום שהוא פשוט מתנה מבחינתי...

משהו רך יש בו, בחייל,  לאחר שלושת השבועות שלא היה הפעם בבית, ובשבוע האחרון היה חלק משרשרת החיילים מול "האנשים בכתום" בכפר מיימון.

משהו רך ומקבל.

ואולי מעצם הידיעה שהחלק הקשה  בארועים שאנו כבר בתוכם, עוד לפניו...

ואולי הוא פשוט מבין יותר...

שבת שלום חברים יקרים, עם כל מי ומה שאוהבים...