איך בוחרים רגע בחיים?

איך בוחרים נקודות של זכרון שאופפים חיים שיש בהם מליוני רגעים שזוכרים אותם בנקודת זמן זאת או אחרת?

לפי מה?

למה דווקא זה ולא אחר?

אני הרי זוכרת הכל , אפילו את הדברים שאני יודעת שאני מדחיקה.

ולמרות זאת...

הפוסט של טליק עשה לי חשק להעלות כמה רגעים חבויים על פני השטח ותוך כדי כך גיליתי שמשום מה, מתוך האין ספור זכרונות שנמצאים בדמי ובנשמתי , חלק גדול מהבחירה שלי קשור בפחד ובכאב.

אז הנה:

המראה של אנגליה בעת נחיתה מבעד לקרעי העננים  בצבעי ירוק דשא וכחול מים,  והידיעה הברורה שכך, בדיוק כך, דמיינתי את זה כל חיי, והידיעה המרגשת השוטפת אותי שאהבה גדולה צמחה זה עתה.

הפחד המצמית ומייבש הפה של ימי מלחמת המפרץ הראשונה,  המלחמה הראשונה שלי כאדם בוגר וכאם לילדים.

האזעקות הקורעות אותי בכל לילה מתוך קורי השינה העמוקה אליה ברחתי, הדקות הארוכות של כולנו בחדר האטום והרגיעה הזמנית שבאה לאחר מכן.

הבכי הבלתי נשלט עם ההודעה על סיום המלחמה ואותו בכי, שבא  מזכרון צופרי האזעקה שבא ביום העצמאות של אותה השנה עם רעש זיקוקי הדין נור שנורו מעל לביתי.

קימה טרופה עם בוקר בכל יום ימי מלחמת שלום הגליל (בחודשיים הראשונים שלה) ואנחת הרווחה שאף אחד לא דפק בדלת באמצע הלילה.

שנה וחצי בתחילת שנות ה 90 , בתקופה שג. היה בדרום לבנון, שהיא כמו חור שחור של ימים שנעלמו מתוך חיי .

צהרי יום שישי לפני עשרים שנה ושלושה שבועות , כשחזרנו הביתה עם ג. הבכור מבית החולים וההכרה הברורה והחותכת שעברה בי שהדברים לעולם לא יהיו כפי שהיו.

רגע חמקמק אחד, בשולי תקופת השירות הצבאי שלי, ממש לפני השחרור והחתונה , עם התחושה המרגשת שכל העולם פרוש לפני ואני רק צריכה לקטוף ולקחת (ולקח לי יותר מ 20 להתחיל לממש את זה).

השיר "Tears from The Moon" של שינייד אוקונר ו conjure one  שליווה אותי לאורך השנה הראשונה והדרמטית כל כך של השינוי שחל בי ובמידה מסויימת הוא סוג של סמל עבורי (וגיליתי שכתבתי עליו ואיתו לא פחות מחמישה פוסטים ).

והכי הכי

הרגע ההוא לפני כמעט שלוש שנים, המדוייק כל כך עד לדקה בה הוא התרחש,  כשמשהו,  הזדעזע בתוכי , הרעיד,  נפרץ ונפתח,  ושום דבר יותר לא היה כפי שהיה.

כמו לחוות את הלידה של עצמך.

מחדש.

***************************

יש משהו בסופו של חודש יולי בשנתיים האחרונות שאני מוצאת את עצמי מחוץ לבית עם חברות.

ומסורת כידוע לא שוברים לכן כך יהיה  גם השנה.

החברה אחרת אבל הציפיה דומה.

אני רק מקווה שאחוזת המסאג'ים והפינוק במרומי הר הכרמל תצליח לשרוד יומים עם שלושתינו...