אתמול נתקלתי בחורף בכל כוחו...

חורף כזה, שבא לאחר ימים די חמים, סתיו שהוא לא ממש סתיו ורוצה להזכיר לנו את עוצמתו...

גשמים עזים שהרטיבו אותי בראש הניקרה, שנתנו לי תחושה של אנגליה כשהבטתי בנוף האפור והגשום דרך חלון הרכבת...

ולפתע היתה לי תחושה ברורה מאוד, הבנה חודרת עצמות...

אני לא חוששת יותר מהחורף שמתקרב ובא...החורף הזה יהיה אחר...

וגם עכשיו אני מסתכלת בגשם שיורד ללא הפסקה, ויודעת עמוק עמוק בתוכי, שהחורף הזה לא יהיה כמו זה שעבר...

מרגישה פתאום שאוכל לחזור ולאהוב בחורף את הדברים שאהבתי בשנים הקודמות...את האפור שבחוץ, את הרוח שמכה לעיתים בפנים וכאילו לוקחת אותנו איתה, הגשם שרצים בתוכו וצוחקים כמו ילדים קטנים, הסערה שסוחפת איתה עלים יבשים ומערסלת אותם בתוכה, את הקור המביא להתכרבלות בתוך המעיל והסוודרים, את אור השמש הרך יותר וצבעים הרכים של הנוף...

את התחושה של החמימות בתוך הבית כשיושבים ומסתכלים על הגשם היורד בחוץ, כוס תה/שוקו חם ביד, נרות פזוורים על הרהיטים, התרכבלות עם אדם אהוב, מחשבה על אדם אהוב אחר...שנמצא במחשבותיך ואת במחשבותיו...

לשכב בלילה במיטה ולשמוע את הגשם דופק על הגג והרוח "שרה" בחוץ ולהתכרבל בתוך הפוך...

לדעת שלאפור והסערה שבחוץ, אין שום הקרנה למה שקורה אצלך בפנים, בלב...

לדעת שהחורף הזה, יהיה אחר, שונה...

יהיה חורף חם...

יהיה חורף מחוייך...

ואתמול לאחר שסידרתי את המזוודות, עשיתי בדיוק את שרציתי לעשות כל היום:

מקלחת חמה לוהטת, פיג'מה של חורף באדום, כוס תה תפוזים עם סוכר חום ודבש ונעלי חורף מלטפות ומחממות לרגלי...

ישבתי, הסתכלתי בגשם, והיה לי טוב...