עד כאן!

ילדים קטנים עם טלאי כתום, נדחפים על ידי אמא ותינוק בידיה לעמוד בידיים מורמות.

כמו שיפוד מלובן נזרק הזיכרון שעליו גדלנו כולם

הילד ההוא

מהגטו בוורשה.

לבד מול

הנאצים.

עד כאן.

אל תבקשו שנבין אתכם, אל תדרשו שנזדהה עם כאבכם, כי מי שמשתמש באופן הזה בילדים שלו ובזכרונות הטבועים בנו מהתקופה הנוראה ביותר שעברה על העם היהודי במאות השנים האחרונות, תוך דימוי האנשים שמולם לאלה שנשאו את צלב הקרס,

איבדו, מבחינתי,  כל לגיטימציה לכאב שלהם.

ולא אמרתי דבר על האב שהחזיק את בנו התינוק מעבר לחלון (סטייל מייקל ג'קסון? ) ועל האב שעמד מול החייל עם ביתו הקטנה ודרש ממנו לקחת אותה כי יש לו עוד 9 ילדים אחרים.

לא אמרתי, כי הילדים הללו, כנראה יגידו את דברם , בדרך זאת או אחרת לאורך כל חייהם...