טבע זה לא רק רומנטיקה.

את ההבנה הזאת קלטתי על בשרי , כשנסענו לפני כמה שנים בפעם הראשונה (ובנתיים, גם האחרונה) לטורקיה,  לחפשת הקיץ המיתולוגית שלנו בקלאב "שום דבר לא כלול" למעט חום אימים ו 100% לחות.

ויתושים.

וצרצרים.

המוני צרצרים.

מאות צרצרים.

אלפי צרצרים.

מליוני צרצרים.

מיליארדיי ...די!!

החודש היה חודש אוגוסט.

החום היה בלתי נסבל.

והלחות? הלחות הביאה אותנו להתגעגע אנושות לביצה המהבילה של  70% הלחות של תל אביב וסביבתה.

בעצם, היינו כל הזמן במצב צבירה של נוזל זה או אחר, ומכיוון שהאופציות שהיו פתוחות בפנינו היו: להזיע או להיות כל הזמן בים, העדפנו את האופציה הקרירה יותר וכך העברנו את היום בשכיבה ובשחייה עצלה במימיו הטורקיזיים של המפרץ העגול והקסום של המקום.

מבחינת טבע סביבתי המקום היה מקסים.

הרים, ועמקים, וחוף ים מטופח, וצמחיה שוקקת צבעים עזים לרוב.

ופרפרים.

ויתושים.

וצרצרים.

המון המון צרצרים. (אני יודעת שכבר ציינתי את זה)

והם צרצרו.

 כל היום וכל הלילה.

בלי הפסקה.

רעש איום ונורא שלא פסק ולו אף לרגע אחד.

כנראה שכשחלק אחד מהאחראים לקקפוניה עצר לנשום (צרצרים נושמים? ) החלק השני בדיוק פצח בזמירות נכאים.

זאת היתה חופשה מהגהינום שבניגוד לחופשות אחרות, ככל שהדקות והשעות התקדמו לקראת סיומה, עלה והתעודד מצב רוחנו...

ולמה נזכרתי בה אתמול?

או.

כי כשנסענו בשעות הערב, בין שקיעה אדומה וזריחה כתומה שהפכה לכסופה של ירח, באזורים הכפריים של הדרום, בשדות לכיש קצורי החיטה, ושדות האספסת ושאר הירקות, לולי התרנגולות, רפתות הפרות, וכו' וכו' כו'.

הרומנטיקה הכפרית של הטבע טבעה בתוך שלל ריחות שאפפו אותנו מכל עבר.

ולא ריח יסמין מתקתק היה באוויר.

אלא פשוט מגוון ריחות סירחון כחלק מהתוצר הכפרי המקובל של הטבע.

ואור הירח הגדול והעגול ששייט לצידנו לכל אורך הדרך והאיר באורו הכסוף את החלק השטוח של הארץ ואחר כך את יערות האורנים של גבעות להב נתן לכל התמונה הריחנית הזאת, גוון סוראליסטי, קסום לעיתים ויפה עד מאוד...