| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 12/2002
בית חדש, עיצוב חדש, שם חדש...
רק נכנסתי וכבר באה תל אביבית המקסימה ועיצבה לי אותו כל כך יפה.
הצבעים הפסטליים שעושים כל כך טוב על הנשמה... והמלאך... זה כל כך משמח אותי.
שוב תודה לך, תל אביבית יקרה.  .
עכשיו נשימה עמוקה וצלילה פנימה...
מי זאת pema?
ביום שבת ראיתי את הסרט סאמסרה. הדמות הנשית הראשית, אשתו של הנזיר המחפש טאשי, שמה פמה. הדמות שלה הקסימה אותי. היא אוהבת, חזקה, יפה, צחקנית, כואבת. כמו רובנו.
אהבתי מאוד את הדמות שלה ואת הדרך שבה היא עברה בסרט ולכן כאשר חשבתי על שם חדש היא מיד עלתה בראשי.
אני מקווה שיש לי חלק מהתכונות שהקסימו אותי בדמות הזו.
****************************
הייתי אמורה לצאת עכשיו למרות שאין לנו ייעוץ היום אבל פתאום הודיעו לי שמצדה יכולה לקבל אותי היום במקום יום חמישי אז מובן שקפצתי על ההזדמנות.
ובערב , לאחר ההליכה כנראה אקפוץ לקוקסטה.
****************************
הפגישה אתמול את ע. היועץ היתה לא קלה. מלאת רגשות שלא ידענו איך לאכול אותם. אני כמובן בכיתי לא מעט (איך לא?) ושנינו ניסינו לבדוק היכן כל הסיפור הזה נוגע בנו. על איזה מיתרים חבויים הוא פורט.
אחד השאלות ששאלתי את ג. היתה האם עצם העובדה שיש דברים שאני לא משתפת אותו בהם , לא מספרת לו עליהם הפריעה לו או עצם העובדה שזה פורסם באינטרנט, למרות שברור לו שזה בשם בדוי.
התשובה שלו היתה החלטית וברורה: הפרסום עצמו.
קשה לו להבין את האנונימיות הברוכה שיש ברשת. את העובדה שכשאני כותבת כפמה אף אחד, כמעט אף אחד (חוץ מהחברה שלי כאן) עלי אדמות לא יודע מי אני, איך אני ניראת, איך משפחתי.
זו האנונימיות הברוכה של הרשת, ובגללה אפשר לכתוב כפי שאני כותבת.
אי הכתיבה שלי כאן לא עלתה על הפרק. אמרתי לו עד כמה הכתיבה עוזרת לי ומשמשת לי מקום לפרוק את הכאבים והמועקות.
הוא שוב אמר וחזר על זה, שאין לו בעיה עם זה, ואין לו שום כוונה לחפש את היומן באתר, אבל אני כבר ידעתי שאני סוגרת...
כשיצאנו עוד עמדנו ליד המכוניות ודברנו. אמרתי לו שבמידה מסויימת אני לא מצטערת שגילה את האתר, וכרגע זה לא עומד בקטגוריה של משהו שהוא לא יודע עליו. הוא רק לא יודע מה אני כותבת ביומן.
בפגישה עלה גם עניין הבגידה, מהי, מתי , לא דברנו על זה הרבה. אפשר לתאר איך הרגשתי כשזה עלה... וגם עניין האמון...
מצד שני, אין הרי כלום. ד. לא התקשר כבר יומיים.
אז מה את רוצה?
כלום. קצת שקט נפשי. איך אמרה מצדה ? מישור, קצת ללמוד לחיות במישור.... .
קצת שקט נפשי.
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
