"ראיתי אותך משתנה למול פני משבוע לשבוע"  אמרה לי מצדה הרפקלסולוגית בפגישה האחרונה שלנו, עת כירסמנו מעוגת השוקולד שהבאתי לחגוג את מלאת שלוש שנים לפגישה הראשונה שלנו ולשינוי, ללידה מחדש, שלי.

ואכן, למעט הסביבה הקרובה ביותר שלי היא האדם היחיד שראה, משבוע לשבוע , והיה מודע עד לרגישויות הקטנות ביותר,  כיצד אני כמו מתקלפת מאותן שכבות שכיסו עליי במשך שנים , משילה עור מחוספס שחיפה על האני האמיתי שלי ונותנת לו לצאת ולפרוץ החוצה בכוח שקיים רק במקום בו הדברים היו סגורים ואטומים לאורך זמן רב כל כך...

כמו סכר שנפרץ ושוטף בדרכו כל מה שנמצא שם.

אני  ומי שהכיר אותי קודם יכול להבין את עוצמת ועומק השינוי.

אחרים יכלו לעקוב ולראות את הדרכים והכיוונים בהם פניתי ואת ההתפתחות והלמידה האישית שלי תוך כדי כך.

ומבחינתי, אני כמו עדיין בחיתולי והדרך ארוכה, מרתקת ומרגשת עד מאוד.

*******************************************************************

 איזון.

  איזון...  

מסתכלת על המילה... בוחנת אותה... מגלגלת אותה על הלשון...טועמת אותה... כל אות ואות בנפרד...  

 א-י-ז-ו-ן  

מנסה להרגיש אותה בתוכי...

 חושבת שאולי הגיע הזמן...חושבת שהגיע הזמן...

מסתכלת עליה שוב...

מטיילת איתה בראשי...נותנת לה ללכת מצד אל צד...אומרת אותה בליבי שוב ושוב... מחכה... לפחד...למחנק בגרון, בחזה...

 איזון.  

 לא מרגישה את הפחד, לא מרגישה את המועקה עולה...

הגיע הזמן...

אני צריכה למצוא אותו בתוכי, מתוכי...

האוּכל...?  

 (מחשבות ותחושות שעלו בעקבות השיחה עם טובה היום)

(28.8.03)

את המילים הללו, מודגשות באדום, כתבתי לפני שנתיים בדיוק .

מסיבה שאינה זכורה לי לא העלאתי אותם מיד כפוסט, ואחר כך הם בעצם כבר לא היו נכונות לכל נקודת זמן שרציתי להעלות אותן לאור.

עד לזמן האחרון.

עד לעכשיו.

איזון.

זאת  מתנתי לי ליום הולדתי השלישי.