החלק הראשון של ההצגה מספר על פגישות מקריות, ללא שום כוונה...

הוא בכלל לא רצה להכיר אותה, היה עייף לאחר נסיונותיו של אחיו להכיר לו נשים שאיתן יכול לשכוח את כאבו ואבלו על מות אישתו האהובה...

היא, היתה עייפה ומותשת לאחר נישואים שלא עלו יפה ומסכת גרושין לא קלה...

כל אחד מהם פשוט רצה את השקט שלו ושהחברה/ האח הטובים והמודאגים פשוט יעזבו אותם לנפשם...

אבל אז התערב אותו "כוח עליון" () , שיחת טלפון שעשה בטעות, אליה, במקום לגב' בת 85 (שהיה צריך אותה למחקר שערך הגיבור) וכך התחילה אהבה גדולה וסוחפת, נישואים חפוזים, משבר , פרידה זמנית וחזרה, זה לזרועות זו, אופטימית ומתקתקה...

בין לבין היה משחק לא רע של ארבעת השחקנים, דיאלוגים די שנונים ומצחיקים (בחלק הראשון של ההצגה בפרט) וגם קטע בו שמואל וילוז'ני ויפתח קליין לא מסוגלים להמשיך את הסצינה מרוב צחוק והם מנסים לחזור עליה שוב ושוב כשהם מתפוצצים מצחוק כל פעם מחדש, ואיתם כל הקהל באולם...וקטע כזה , שווה לעיתים את כל ההצגה...

ואני ישבתי לי למעלה ביציע, חושבת על מהלכים שאנחנו עושים בחיינו, דברים שלעיתים נראים כל כך ברורים ופשוטים, על אותות וסימנים שנראים נכונים או כאלה שמפרשים אותם כפי שאנחנו רוצים (קוראת את האלכימאי, יש השפעה...), ועל דרך שמראה כיוון אחד ולעיתים פונה לכיוון אחר לגמרי...

ועל פגישות שאין בהם שום כוונה מעבר לכוס קפה ושיחה...