ובשורה האחרונה:

תשובה תוך שבוע.

שלוש שעות וחצי של התמקדות בדברים.

של להוציא מתוך עצמך דברים שהם חלק ממך, מתוך מהותך, את הדברים שהם מחפשים

ותוך כדי הידיעה שאת למעשה נמצאת תחת סוג של זכוכית מגדלת או לחילופין,

כמו עכבר מעבדה שכל תנועה וניע שלו נבחן...

הייתי המבוגרת ביותר בקבוצה והרגשתי איך השנים רק נותנות לי יתרון במצב הזה.

יתרון שבא מתוך חוכמת חיים, נסיון, פתיחות והתנסות שבאים עם הגיל.

היתרון לא  בא מנקודה של שיפוט "טוב או רע" אלא ממקום שבו שמחתי להיות היכן שאני היום ולא הייתי רוצה לחזור

20 שנה אחורנית וללמוד הכל מחדש.

חבר'ה נחמדים היו שם.

חלקם עם ראש טוב, חלקם יותר בוסריים.

היתה דינמיקה טובה ותוצרים מענינים.

היה מעניין לראות את הנעימות ששרתה במהלך התהליך וגם בהפסקות.

מעייף מאוד להיות עכבר מעבדה...

אני גמורה מעייפות.

הכי הייתי רוצה עכשיו  להתקלח ולהכנס למיטה מול הטלווזיה ולמחוק את מחשבותי למול אופרת הסבון הכי מטופשת שישנה (מישהו אמר "פיק אפ"?)

אבל עוד ערב ארוך לפני והזדמנות מצויינת לבדוק איך אני ממשיכה לתפקד בצורה הטובה ביותר תחת עייפות מותשת...

תודה רבה, שוב , על העידוד , התמיכה והחיזוק חברים יקרים, מחר אבוא להודות לכל אחד ואחד מכם.

פמה, שהאדרנלין עדיין זורם בתוכה וגורם לדפיקות הלב שלה להשמע כמו תופי הטאם טאם בג'ונגל .