החובה שנקבעה בחוק לנהגים חדשים להיות מלווים ע"י נהגים וותיקים הביאה את ג. הבכור ואותי למקומות רחוקים.

לאו דווקא פיזית, אלא בתוך היחד שלנו , שנעלם לו בשנים האחרונות עם ההתבגרות והגדילה שלו וההתכנסות לתוך עצמו.

והדקות הללו, שנצברו לשעות, הפכו להיות מענגות ממש.

שעות הבוקר של שבת, יש בהן משהו כל כך אחר ושונה משעות הבוקר של ימים אחרים.

זאת לא רק הרגיעה והאיטיות שבהן אפשר לעשות את הדברים, זה הריח והאור השונים שיש בחוץ.

ואנחנו נוסעים, לא רחוק מדי ויושבים לכוס קפה ונפתחת שיחה במקום אחד והולכת לה למקומות וכיוונים אחרים לגמרי...

כמו סינדרלה הוא משתנה לו לגמרי בתוך תחום הזמן הזה, חוזר להיות אותו אדם פתוח, חייכן , בעל חוש הומור וסבלנות, רצון לשוחח על כל נושא שבעולם, כולל כניסה למקומות אישיים עמוקים מאוד שלו.

מוכנות לשמוע ולקבל ולא רק לבקר ולעקוץ.

ואני, מנסה למתוח את הזמנים הללו עוד ועוד, מתוך הידיעה שהם קצובים כל כך ושלאחריהם, שוב כמו סינדלרה בשעת חצות, הוא חוזר להיות אותו הבכור שלפעמים מוציא אותי מדעתי עד כדי דמעות.

יהיה לזה המשך, שאלתי אותו הבוקר, כשהחול בשעון הזמן הקצוב הזה שלנו הולך ומתרוקן לו, וידעתי את התשובה עוד לפני שענה לי.

בסופו של דבר, בנקודת זמן בעתיד,

כן.

יהיה לזה המשך.

תמיד.

בנתיים נותרה לי עוד פעם אחת בלבד...

שבוע טוב חברים יקרים, שבוע של תשובות חיובות למשאלות ורצונות...